Kant Flashcards
קאנט נכנס לתמונה
הקו ששרטט ניוטון משאיר את הכוונה, את אלוהים, מחוץ למדע. הרעיון של פונקציה במובנים רבים דוחק את הקו הזה, מכיוון שפונקציה בהגדרתה היא תכלית סופית. אבל, למכניזמים של הטבע לא אמורות להיות תכליות סופיות. לפי קאנט, מי שמתחייב לתפיסה מכניסטית, מתחייב לתמונה מדעית שאין בה תכליות סופיות. מצד שני, גם המכניסט הגדול ביותר לא יכול להבין מה הוא רואה בטבע החי מבלי לייחס לו פונקציה. קאנט טען שעלינו להיזהר שהטלאולוגיה לא תהפוך לתאולוגיה, שלא נחצה את הקווים בין מדע לאמונה.
הביקורת הראשונה: ביקורת התבונה הטהורה
עונה על השאלה: מה אני יכול לדעת? קאנט מפריד בין העולם כשלעצמו ובין עולם התופעות – הנואמנה מול הפנומנה. בביקורת הראשונה הוא טען שאנו לא יכולים להתייחס לשום דבר זולת הפנומנה.
הביקורת השנייה: ביקורת התבונה המעשית
הכלל המנחה לשאלה: מה עליי לעשות? עוסקת במוסר. הצו הקטגורי המפורסם של קאנט הוא: “פעל כאילו שהעיקרון מאחורי הפעולה יכול להיות חוק כללי”. כיצד אדם קובע מה ראוי לו שיעשה? הדרך שבה אנו קובעים מה ראוי ומה בלתי ראוי שנעשה יוצרת מערכת ערכים משלנו. כלומר, צריך להפוך את הרצון שלי לעשות משהו כאילו לחוק כללי. כשאני רוצה לעשות משהו עליי לחשוב - מה היה קורה אם כולם היו עושים את מה שאני רוצה לעשות? ואז עליי לבדוק מה קורה לרצון עצמו. הדוגמה שקאנט נתן היא רצון לשקר. אם אני עדיין ארצה לעשות מעשה כלשהו בלי שתהיה סתירה פנימית, אני יכולה לעשות זאת ללא הפרה אתית. כך קאנט מסביר איך תיאוריות אתיות צומחות.
הביקורת השלישית: ביקורת כוח השיפוט
עונה על השאלה: למה אני יכול לקוות? בחלק הראשון שלה קאנט עוסק בשיפוט האסתטיקה. בשיפוט אסתטי, בניסיון שלנו להבין אובייקט אסתטי, אנו ניצבים מול אובייקט שאנו לא מכירים ומבקשים להבין אותו. אם יצירת האומנות היא אותנטית – שיש בה משום חידוש אמיתי - אז היא לא דומה לשום דבר שאנו מכירים. כדי להבין משהו, אנחנו חייבים לגזור את החוק הפרטי שלו - לגזור את המושג משמעו להבין את האובייקט. כשקאנט מתייחס ל”הבנה” הוא מתכוון למציאת מושג שמתאים לאובייקט.
מה הקשר בין שיפוט אסתטי ובין מדע?
במדע, חידוש מדעי אמיתי מתרחש בדיוק באותו תהליך.
שיפוט רפלקטיבי
לפי קאנט הוא שיפוט שבו אנו מחלצים את הכלל מהדוגמה. אנו ניצבים מול הטבע ומנסים להבין אותו, לחלץ ממנו את החוק שלו. אסור לנו להניח שזה משהו שכבר ראינו. אנו צריכים להתייחס אל הטבע כמו יצירת אומנות שאנו מנסים להבין.
שיפוט דטרמינטיבי
מנוגד לשיפוט רפלקטיבי. כשאנו מניחים את הפרט תחת כלל ידוע. ההבנה שלנו היא מעין בריכת מושגים, ומה שעושה כוח השיפוט הוא תהליך של מיון התופעות תחת המושגים שנמצאים בה, הוספת עוד דוגמה ועוד דוגמה – מול אובייקט אסתטי או מול הטבע.
לפי קון מדענים תחת פרדיגמה עושים רוב הזמן שיפוט דטרמינטיבי
רק בעתות של משבר פרדיגמטי אנו מוצאים עצמנו במבוכה שקאנט מדבר עליה – כשאנו לא יכולים להניח את הממצאים תחת חוקים של הפרדיגמה השלטת. במצבים כאלה נשתמש בשיפוט רפלקטיבי כדי להבין את התופעה שלפנינו.
שיפוט עולם הטבע וטלאולוגיה
בחלק זה מתייחס קאנט לשימוש בטלאולוגיה בביולוגיה. הוא טוען שיש לרתום את הטלאולוגיה כדי לחקור את הטבע של יצורים אורגניים, במקום לחצות את הגבול שניוטון מתח בין דת למדע.
אנטינומיה
שיטה שבה קאנט משתמש רבות. הוא מראה את התזה ואת האנטיתזה, איך מה שלא יכול לדור בכפיפה אחת בכל זאת יכול להתקיים יחד.
הכלל המעשי הראשון
כל יצירה של דברים חומריים ושל צורותיהם יש להעריכה כאפשרות רק על-פי חוקים מכאניים. התזה. מתן סיבות.
הכלל המעשי השני
מוצרים אחדים של הטבע החומרי אין להעריכם כאפשריים רק על-פי חוקים מכניים. האנטיתזה. מתן הסבר.
lawfulness of the contingent as such
החוק הפנימי של האובייקט כפי שהוא. קאנט עושה הבחנה חשובה בין תכלית לתכליתיות.
תכלית
מה שמהווה סיבה לאובייקט. מדובר על תכלית במובן האריסטוטלי – התכלית היא זו שמושכת את החומר לכדי צורתו ולכן היא הסיבה לו.
תכליתיות
סיבתיות למושג אודות האובייקט.
בהפרדה קאנט הופך את האונטולוגיה לאפיסטמולוגיה
תכלית אובייקטיבית של הדבר אינה ניתנת לדיון כי אין לנו גישה אליה. מנגד, תכליתיות היא האופן שבו אנו יודעים את הדבר – זיהוי המושג המתאים לדבר מה. קאנט טוען שאנו מזהים חוקיות של האובייקט, מעין סדירות פנימית שלו. כלומר, ההתנסות עצמה עוסקת בהכללות. כך אנו יוצרים כלים מושגיים כדי להבין את העולם. במקרה של מוצרי הטבע אנו צריכים להחליף את התכלית בתכליתיות. אם ההמשגה מוצלחת, היא מצליחה להפריד את ההכרחי מהקונטינגנטי.
הקביים האפיסטמולוגיים של קאנט
הרעיון של תכלית - רק באמצעותו נוכל להבין את הטבע.
Nature’s Purposiveness for Our Cognitive Faculties
בכל שיפוט שאנו שופטים את הטבע מסתתרת הנחה שהטבע תכליתי במובן של תכליתיות עבורנו - הטבע נותן את עצמו בשביל הקוגניציות שלנו. ההנחה שהטבע נותן את עצמו להבנתנו היא בדבר התכליתיות של הטבע, בדבר זה שיש בטבע סיבתיות מספקת כדי לייצר אצלנו מושגים. אנו מייצרים סיבה לייצר מושג ולא את הסיבה של הדבר. במובן הזה הטבע הוא תכליתי עובר כוח השיפוט הרפלקטיבי שלנו. הבעייתיות הנובעת מכך היא שאנו עלולים לקטלג דברים בכוח למושג לא מתאים – הטעות של האינדוקציה. זה מה שהמדע עושה, בוודאי הביולוגיה – שיפוט דטרמינטיבי.
הסקנדל של ההיגיון שלנו
חנה ארדנט טענה שקאנט חשף את הסקנדל של ההיגיון שלנו - התבונה שואלת את עצמה שאלות שאין לה יכולת לענות עליהן, משום שאנו מחווטים כפי שאנו מחווטים: אנחנו לא יכולים לקבל את הפער הבלתי ניתן לגישור בין הפנומנה לנואמונה. זה מתאים לשאלת התכלית/כוונה, שאנו לא יכולים לענות עליה. קאנט מוכיח זאת כשהוא מראה שלא ניתן להוכיח את קיום האלוהים, כלומר את קיומה של כוונה.
דוגמה לסקנדל של ההיגיון: כלורופיל
קיים כי הוא מאפשר לצמח לעשות פוטוסינתזה. הוא נוצר במקרה, ופעלו עליו כל מיני כוחות אבולוציה שאפשרו לו לשרוד. אבל הכוח הכי חלש מבין הכוחות האבולוציוניים הוא הכוח של הברירה הטבעית. בכל זאת, על אף שאנו מודעים לזה, אנו לא מבינים את הכלורופיל בלי הרעיון של מה שהוא משרת.
As if
מותר להשתמש בכלל המעשי השני ובטלאולוגיה רק ברמה של ה-as if
עיקרון רגולטיבי
עקרון מסביר להתנהגות רצויה, רעיון שיכול לסייע לנו לעשות את החקירה של הטבע באופן נכון יותר.
עיקרון קונסטיטוטיבי
מייצר מציאות ומסביר מציאות
הפתרון של קאנט לאנטינומיה
האפשרות היחידה שהאנטיתזה והתזה יהיו נכונות בו-זמנית היא הסתכלות עליהן כעיקרון רגולטיבי.