ימי הביניים Flashcards
(29 cards)
הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות וחיזוקן של ערים קיימות באירופה הנוצרית
אחרי נפילת האימפריה הרומית (סוף המאה ה-5), המצב של הערים באירופה הלך והתדרדר; פלישת שבטים ברבריים, חוסר ביטחון בדרכים והרס המסחר גרמו להידלדלות הערים. לדוגמא: העיר רומא שבשיאה מנתה יותר ממיליון תושבים ירדה לחמשת אלפים בלבד. אך במאה ה-11 החל תהליך של חיזוק הערים הקיימות והקמתן של ערים חדשות, שחלקן הגדול קיים גם היום.
ניתן לציין שלושה גורמים עיקריים לכך:
•שיפור במצב הביטחוני וגידול האוכלוסייה
• המהפכה החקלאית
•המהפכה המסחרית
״המהפכה החקלאית״
-מהפכה של ממש התרחשה בחקלאות בזכות השימוש במחזור זריעה תלת-שנתי.
האיכרים החלו לחלק את השדות ל-3 חלקים במקום-2 כמו בתקופות הקודמות.
-במקום שור החלו להשתמש בסוס בעבודות החקלאות.
- החלו להשתמש ברתמה חדשה בחקלאות שהייתה יותר קלה לסוס ולא גרמה לו לעייפות.
-שימוש בסוג חדש של מחרשה- מחרשה בעלת גלגלים, שהטיבה לחדור לתוך האדמה ושיפרה במידה ניכרת את התנובה החקלאית.
-פרזול הפרסות של הבהמות.
-הונהג השימוש בעגלה בת ארבעה גלגלים הרתומה לשתי בהמות הבאות זו אחר זו. עגלה זו החליפה את העגלות שהיו נפוצות באותה תקופה(עגלות בעלות שני גלגלים). כך היה אפשר להוביל משקל כבד יותר למרחק גדול יותר. למשל בתחום הבנייה והאדריכלות אפשר היה להוביל גושי אבן כבדים וגדולים יותר.
-הונהג שימוש רחב יותר בהתכת ברזל לגרזנים, סכינים ולהבי מחרשה.
״המהפכה המסחרית״
במאה העשירית והמאה האחת עשר, החל המסחר להתפתח ממסחר קטן מקומי למסחר גדול בכל רחבי אירופה. הסוחרים הביאו לחיבור בין ערי אירופה שונות ולשגשוגן. רוב המסחר היה עדיין בתחום המותרות (פרוות יקרות, יינות משובחים,מוצרי זהב,תכשיטים, תבלינים, בשמים, בדים יקרים;משי, כותנה, ועוד.)
שיפור במצב הביטחוני וגידול האוכלוסייה
במאה העשירית עד המאה האחת עשר חל שיפור משמעותי בביטחון של האוכלוסייה האירופאית. באופן זמני הופסקו הפלישות של השבטים הנודדים (ברבריים). מהמזרח הרחוק. ההונגרים הפסיקו לתקוף את השטחים באירופה והתיישבו דרך קבע במרכז אירופה. גם הסכנה הגדולה ביותר באותם ימים- המתקפות של הנורמנים(ויקינגים) נעלמה. הם התיישבו דרך קבע בצפון צרפת והשתלטו על אנגליה.
כיצד תרם השילוב בין גורמים טכנולוגיים, דמוגרפיים וכלכליים לצמיחת ערים חדשות והתפתחותן של ערים קיימות?
במאות ה10-11 החל תהליך של התפתחות הערים החדשות והקיימות. מדוע זה קרה? יש שני היבטים. מצד אחד ניתן לראות את הגורם הטכנולוגי: המהפכה החקלאית ; ושימוש רחב יותר בברזל בפרט, הביאו ליצור גידול משמעותי במוצרי מזון ומלאכה, ומצד שני בזכות שיפור במצב הביטחוני ותזונתי חל גידול באוכלוסיית אירופה. זה גרם לרבים לנטוש את הכפר בגלל מחסור בקרקעות ולעבור אל העיר הקיימת או להקים עיר חדשה. הערים הפכו גם למרכז מסחרי בזכות הביקוש של אנשי האצולה לדברי מותרות.
מהי הניידות החברתית בעיר?
העיר בימי הביניים הייתה למעשה המקום היחיד בחברה הפאודלית שנותנת לאנשים אפשרות לניידות חברתית, כלומר מעבר ממעמד חברתי כלכלי אחד לאחר (גבוה יותר). רק בעיר יכול היה האיכר הפשוט שברח מהפיאודל להתחיל בקריירה חדשה (מלאכה, מסחר) ולסיים את חייו כאיש עשיר ומכובד, בעל עסק, סדנאות, בתי מלאכה, חנויות ועוד.
כך למשל הענקת חופש מסחר אפשרה לסוחרים רבים להתעשר ולעבור למעמד חברתי כלכלי גבוה יותר בתוך העיר.
הסבר את המושג ״אזרח חופשי״:
זה היה מושג יוצא מן הכלל, איכר שברח מהאדון הפיאודלי היה זכאי להפוך לאזרח חופשי של עיר מסוימת, בתנאי שהצליח להחזיק מעמד ( לא נתפס) באותה עיר במשך שנה ויום. לאחר תקופה זו משתחרר האיכר מאדונו ונהנה מכל זכויות היתר של אזרחי אותה העיר, כי באותה תקופה פעל עיקרון ״אוויר של העיר משחרר״.
להיות אזרח חופשי של העיר, בדרך כלל, היה עדיף הרבה יותר מאשר להיות איכר בכפר. זה משך רבים מהאיכרים לנסות את מזלם בערים באירופה.
במה סותר עיקרון ״אוויר של העיר משחרר״ את המבנה החברתי היררכי שאפיין את החברה הפיאודלית?
החברה הפאודלית בנויה כפירמידה, כאשר שלושת המעמדות העיקריים שלה סגורים בפני עצמם כמעט לחלוטין. ״המעלית החברתית״ כמעט ואינה קיימת. לכן, האפשרות הריאלית של האיכר לעבור לעיר ולהצליח שם בזכות העיקרון ״אוויר של העיר משחרר״ הייתה במידה רבה סתירה מהכללים המקובלים בחברה הפיאודלית באירופה בימי הביניים.
מי הרוויח ומי הפסיד בעת יישום עיקרון ״אוויר העיר משחרר״ במציאות?
המפסיד העיקרי, כמובן, פיאודל; בעל האחוזה, הוא מאבד זוג ידיים שעבדו במשק שלו ומשלמות מיסים קבוע. יותר מזה גם הקהילה הכפרית עלולה לשלם את המיסים במקום אלו שברחו אל העיר.
המרוויח העיקרי, הוא האיכר; במקום להיות בן אדם משועבד ותלוי לחלוטין בבעל האחוזה,, הוא אמור להפוך לבן אדם חופשי עם סיכוי מסוים להתקדם למעמד חברתי-כלכלי גבוה יותר בתוך העיר.
גם העיר עצמה נהנתה מזרם בלתי פוסק של כוח עבודה זול וחרוץ, שבעתיד יהפוך למשלם מיסים ולוחם בשעת הצורך.
מעמד הנשים בעיר הנוצרית בימי הביניים
מעמד האישה בעיר היה נחות מאשר המעמד של הגבר. מסיבה זו נשללו מהנשים זכויות רבות. הנשים נשארו בשוליים של החברה, הכלכלה והפוליטיקה של אותם ימים:
•בדרך כלל לא היו נשים רשאיות לבחור או להיבחר למוסדות העיר.
• הנשים לא זכו ללמוד בבתי ספר ובטח שלא באוניברסטאות (רק נשים ממעמד אצולה או משפחות סוחרים עשירים היו יכולות ללמוד עם מורים פרטיים, אך לא באוניברסיטה).
•קשרי הנישואין נקבעו על ידי המשפחה ובהתאם לאינטרסים מסחריים וכלכליים.
•החוקים העירוניים אפשרו לגבר להכות את אישתו.
•גם בירושה לבנים הייתה עדיפות על בנות בעסק או ברכוש (לפעמים אב שאהב את בנותיו היה נותן להן מתנה כאשר עוד היה בחיים).
•חלקן של הנשים בכלכלה- לעומת מעמדן הנחות של הנשים, היה שונה לגמרי. תרומתן של הנשים לכלכת העיר הייתה מאוד משמעותית. נשים עסקו במקצועות רבים ובחלק מהמקצועות אפילו היו דומיננטיות. מעמדן היה חשוב, למשל; בטקסטיל, בגדים, יצור ארנקים ועוד. נשים הקימו גילדות( ארגוני יצרנים) משלהן. כך למשל בפריז מתוך 100 מקצועות עסקו נשים ב86 כאשר שישה מהם לנשים בלבד!
מהו המעמד המשפטי של היהודים בימי הביניים באירופה הנוצרית
יש לציין שכמעט כל היהודים בימי הביניים באירופה הם תושבי העיר והיו, למעשה, חלק בלתי נפרד מתולדות הערים באותה תקופה.
היהודים היו מיעוט קטן באוכלוסייה הנוצרית, שהיה גם מאוד שונה מהסביבה מבחינת שפה, תרבות ודת.
השונות של היהודים נבעה גם מהשוני הגיאוגרפי בתוך העיר (היהודים חיו בנפרד בדרך כלל בתוך העיר, ברחוב משלהם ומאוחר יותר בגטו) וגם מהשוני של המעמד המשפטי לעומת קבוצות אחרות בעיר.
יש לציין גם שהקהילה היהודית בעיר הייתה בנויה כמו קורפורציה (התאגדות), כלומר, דומה לגילדה או אוניברסיטה. היא גם נהנתה מפריוולגיות (זכויות יתר).
באופן רשמי המעמד של היהודים היה ״עבדי אוצר המלך״ והם כפופים באופן ישיר למרותו של המלך.
מהו העיקרון התאולוגי המנחה את יחס הנוצרים אל היהודים בחברה הנוצרית באירופה?
היחס של השלטון כלפי היהודים בימי הביניים- מקורו בגישה של הכנסייה הקתולית. לפי התאולוגיה (השקפת העולם הדתית), העם היהודי אשם באי קבלת ישו וצליבתו, יש להשפיל ולרדוף אותו, אך הוא גם עד להופעתו של ישו ואין להרוג אותו.
המושג ״עבדי אוצר המלך״
״עבדי אוצר המלך״ זה מעמד משפטי מיוחד של היהודים בימי הביניים ( הקיסר הגרמני קרא להם כך במאה ה-13, כאשר העניק להם פריוולגיות). שמשמעותו : היהודים הם קבוצת אוכלוסייה מיוחדת הכפופה למלך באופן ישיר ונחשבת לרכושו הפרטי.
החסרונות במעמד המשפטי ״עבדי אוצר המלך״
- הם נחשבו לרכוש של הקיסר ולנתיניו לשרירות ליבו (מצב הרוח שלו).
- קיסר היה רשאי לשלול מהם זכויות שניתנו קודם.
- הוא יכול היה לאסור על חופש תנועה, למשל לעזוב מקום מגורים.
- הוא היה יכול לגרש אותם (כך יהודים גורשו מספרד, צרפת, אנגליה ומדינות רבות בגרמניה).
- השליט היה רשאי להעניק את היהודים במתנה לשליט אחר (לדוגמא: כנדוניה לביתו).
- היהודים נאלצו לשלם לקיסר מסים כבדים והרבה יותר גבוהים מאשר הנוצרים.
היתרונות במעמד המשפטי ״עבדי אוצר המלך״:
- הקיסרים והמלכים העניקו ליהודים פריוולגיות רבות, למשל להתגורר במקום מסוים, לעסוק במסחר ומלאכה.
- הוא העניק ליהודים זכות לבנות בית כנסת ובית קברות.
- למעמד משפטי זה היה יתרון עצום בימי הביניים, תקופה שהייתה מרובה בחוסר ביטחון אישי ואלימות רבה- הפגיעה ביהודים נחשבה לפגיעה באוצר המדינה- בכיסו של הקיסר- דבר מאוד מסוכן לתושבים. זה מאוד עזר ליהודים להגן על ביטחונם האישי בסביבה עוינת.
התושבים באותה תקופה ידעו שפגיעה זו תמיד מקבלת ענישה חמורה ביותר וזה מנע במידה רבה את ההתנפלות על היהודים.
מה הייתה מערכת היחסים בין היהודים לבין תושבי העיר הנוצרית?
היחס של תושבי העיר כלפי היהודים במשך ההיסטוריה היה מעורב ותלוי בארועים חיצוניים (למשל אסונות , מגפות ומלחמות). לפעמים יחסים אלו היו טובים, של שיתוף פעולה, עסקים משותפים ויחסי שכנות טובה. בתקופות אחרות היחס היה מתוח ועוין. האוכלוסייה הציגה נגד היהודים טענות שונות ומשונות, את היהודים האשימו בדרך כלל בכל הצרות שפקדו את העיר או המדינה.
כיצד הצליחה הקהילה היהודית לשמור על זהותה בתוך סביבה עוינת? כיצד באה לידי ביטוי האוטונומיה הפוליטית, משפטית ותרבותית של הקהילה תחת שלטון הנצרות?
היהודים בימי הבינים חיים באירופה במסגרת הקהילה. לקהילה יהודית היה מקום מרכזי בחיי העם היהודי באירופה במשך מאות שנים.
כמו גילדה העניקה הקהילה היהודית לחבריה את השירותים הסוציאליים ההכרחיים, כמו, עזרה לזולת, ביקור רופא סיוע לאלמנות ויתומים.
ברוב המקרים הקהילה היהודית היא יחידה אוטונומית, כלומר מספקת ליהודים את כל השירותים: חנויות כשרות, שחיטה כשרה, בית הכנסת, בית קברות, בית ספר, ישיבה, מקווה,,רבנים, דיינים ועוד. את הקהילה מנהל גוף הנקרא ״קהל״. שהיה למעשה הנהגת הקהילה.
המושג ״קהל״:
״קהל״ זה למעשה, מנהיגות הקהילה היהודית בימי הביניים, זה גוף המורכב ממספר אנשים בעלי השפעה ומוניטין. בדרך כלל אלו היו רבנים ועשירי הקהילה. הם קיבלו את הסמכויות מאדון העיר (מלך,קיסר,נסיך) שהיו מקובלות על חברי הקהילה.
הסמכויות היו בתחום הדתי והמשפטי. בדרך כלל הם גבו מיסים בתוך הקהילה ושילמו לאדון העיר. את כל המיסים בשל הקהילה (זה היה מאוד נוח לאדון).
אמצעי האכיפה וסמכויות של ה״קהל״:
ה״קהל״ קיבל את הסמכויות מאדון העיר, בהסכמתם של חברי הקהילה:
תקנות של הקהל היו בתחומי חברה וכלכלה:
•ה״קהל״ היה רשאי ואחראי על גביית מיסים בתוך הקהילה ( בדרך כלל לפי השיטה הפרוגרסיבית, כלומר העשירים שילמו יותר).
•ה״קהל ״ רשאי להטיל איסור על התיישבות יהודי חדש באותה הקהילה-״חרם ישוב״. משמעות הדבר, יהודי המעוניין לעבור יחד עם משפחתו לקהילה יהודית אחרת, אך ה״קהל״ לא מרשה לו, כי הוא בעל עסק או מקצוע שבו עוסקים חברי קהילה אחרים וזה עלול לפגוע בפרנסתם וליצור מתח חברתי מיותר בתוך הקהילה.
• מונופול, ה״קהל ״ נותן לאחדים מבני הקהילה את הזכות הבלעדית לסחור עם לקוחות נוצרים בתחום מסוים. לדוגמא: רק לשני סוחרים מותר למכור לנוצרים בדי משי, כל זה על מנת למנוע תחרות מזיקה ומיותרת בתנאי שוק קטן ומצומצם.
• (יש לציין שבתוך הקהילה היהודית ניתן לראות מאפיינים דמוקרטיים הכוללים שמירה על זכויות האדם) הייתה סכנה אמיתית שה״קהל״ ירכז יותר מדי כוח, והשפע הזה יפגע בפשוטי העם. היו גם דרכי הגנה של חברי הקהילה מפני ה״קהל״ למשל: ״עיכוב תפילה״; זה היה כלל חשוב לשמירה על זכויות האדם בקהילה. לפי המנהג היה רשאי כל יהודי לעצור את התפילה, אפילו בשבת, לספר לכל המתפללים על אי צדק שנגרם לו על ידי ה״קהל״ ולדרוש החלטה חדשה.
מהם אמצעי הענישה שבהם נקט ה״קהל״:
ה״קהל״ היה רשאי להשתמש בעונשים, שונים על מנת לשמור על חוק וסדר בתוך הקהילה, כמובן לפי סמכות שקיבל מאדון העיר (יש לציין שחלק מאמצעי הענישה היו מעוגנים (מופיעים) בתורה וחלקם נוצרו בהשפעת הסביבה הנוצרית).
- קנס כספי.
- עונש פיזי-מלקות (מכות עם שוט).
- חרם בתוך הקהילה.
- מאסר בכלא.
- לעתים נדירות (בספרד)- כריתת איברים ועונש מוות (לא בוצע על ידי היהודים אלא על ידי השלטונות.
מדוע קבע רש״י כי אם נשבע יהודי לעבור על תקנות ה״קהל״ כאילו נשבע לעבור על מצוות התורה וכופים אותו לבטל שבועתו?
החל מהמאה ה-11, נתפסה חובת הציות לתקנות ה״קהל״ כמצווה מן התורה. רש״י, גדול חכמי ישראל בתקופה זאת קבע, כי אם אדם יישבע לעבור על ״תקנות הקהל״ אין תוקף בשבועתו, ממש כפי שאין אדם יכול להישבע שלא לקיים את מצוות התורה. במקרה כזה כופים אותו לציית ל״קהל״ גם נגד רצונו.
עצם קיומן של הקהילות היהודיות בימי הביניים היה תלוי במשמעת פנימית ומוכנות לקבל את מרות ה״קהל״, אחרת , הקהילות היו מתפרקות. הקהילות היו חשובות ביותר בחיי היהודים. לכן קבע רש״י את הכלל- ״ יש לציית להחלטות של ה״קהל״ כמו לציית לחוקי התורה״.
מהן תקנות רבי גרשום ״מאור הגולה״?
למספר חוקים שאומצו על ידי קהילות אשכנז הייתה חשיבות רבה בימי הביניים. הרב גרשום ״מאור הגולה״ (המאה ה-12) חיבר אותם חוקים בתחומי החברה והמשפחה:
•חל איסור מוחלט על יהודי להתחתן עם יותר מאישה אחת.
•אסור לבעל לגרש את אישתו בלי הסכמתה ובלי הסדר כספי.
•אסור ליהודי שמעביר מכתבים (״דואר יהודי״) מקהילה לקהילה להציץ בהם.
•אסור היה לקהילה יהודית לא לקבל את היהודים שהכריחו אותם להמיר את דתם, אנוסים. אסור היה גם (תחת עונש כבד) להזכיר לאותו יהודי שפעם ויצר על יהדותו.
פראג כמרכז פוליטי-מדיני:
פראג בימי הביניים הייתה אחת ממרכזי השלטון החשובים ביותר באירופה.
-נקודת ציון חשובה מאוד בהתפתחות ומודרניזציה היא שנת 1526. באותה שנה הועברה פראג יחד עם צ’כיה לשלטון של המלכים האוסטרים מבית הבסבורג והפכה לחלק מהאימפריה הגרמנית הגדולה. בשנת 1547 הפכה פראג באופן רשמי לעיר הבירה של ממלכת צ’כיה.
כתוצאה מכך, בטירת פראג ישב מושל צ’כיה ופעמים רבות היה מגיע לשם לתקופות ארוכות גם מלך צ’כיה עצמו. למעשה, הפכה העיר פראג לאחד מהמרכזים החשובים ביותר של השלטון באימפריה הגרמנית.
-התפתחות חדשה בתחום המדיני במעמדה של פראג מתחוללת בתקופת הקיסר רודולף ה-2, שהחליט להעביר את בירת האימפריה מווינה לפראג באופן רשמי בשנת 1583). זה נעשה מטעמי ביטחון, תחת איום מתמיד של האימפריה העות’מאנית. יחד עם הקיסר, עברו לפראג גם אנשי חצרו. תקופה זו נחשבת לאחת התקופות הטובות בהיסטוריה של העיר. היא גרמה לפריחה כלכלית ותרבותית מסרת תקדים. ברחובות פראג צצו בניינים חדישים ומפוארים, בעיקר באזור הטירה. לפראג הגיעו גם דיפלומטים רבים, הרי באותה תקופה האימפריה הגרמנית הייתה הכי גדולה וחשובה באירופה והיא כללה את המדינות הגרמניות וגם הולנד, בלגיה, שוויץ, ספרד, כמעט כל איטליה, אוסטריה, צ’כיה ועוד.
פראג כמרכז כלכלי:
במהלך הזמן ובעיקר במאה ה-16, הפכה פראג לאחד ממרכזי המלאכה/המסחר של צ׳כיה ושל האימפריה כולה:
1.במאה ה-16 חלו שינויים גדולים בכלכלת פראג. בשל העברת חצרו של הקיסר לפראג האוכלוסייה של העיר גדלה ויחד איתה גדל מאוד ייצור ותפוקה. התפתחו גם ערוצי מסחר ותיקים וחדשים. העיר פראג במאה ה-16 סוחרת לא רק עם הגרמנים ומזרח אירופה (פולין ורוסיה), אלא גם עם הולנד וצפון איטליה (ונציה).
2.כתוצאה מן התבוסה של מרד המעמדות בשנת 1547, נטשו התושבים את הפוליטיקה והתרכזו בפעילות כלכלית.הפראג התפתחה כמרכז צרכני חשוב ביותר. בשל מיקומה היא עמדה במרכז ערוצי מסחר בינלאומיים. הסוחרים המקומיים עסקו ביזמות בינלאומית והתעשרו מאוד. בנוסף לסוחרים מקומיים הגיעו לפראג סוחרים ואנשי כספים מאנגליה, הולנד, צרפת ואיטליה.
