ביוכימיה 3 מיכאליס מנטן Flashcards
(51 cards)
הרוב המוחלט של האנזימים הם חלבונים:
קיימות גם מולקולות רנא מסוימות שמתפקדות כאנזימים , ואלו למעשה היו האנזימים הקדמונים שפעלו בתחילת החיים. אך כאמור מבחינה מספרית , רוב האנזימים הם חלבונים.
חלבונים אנזימטיים הם לרוב קומפלקסים גדולים וגלובולריים.
מה קובע את תכונותיו של האתר הפעיל באנזים:
מסתבר שתכונות האתר הפעיל נקבעות לפי חומצות האמינו שנמצאות שם , שאלו הן שנותנות לו את מאפייניו הכימיים (מטען למשל) והפיזיקליים (גודל למשל).
בד”כ באתר הפעיל יש בין חומצה אמינית אחת לשלש שפועלות בו ומהוות את היחידה הפונקציונלית הקטליטית , אך לעיתים יתכן גם יותר. הסובסטרט נכנס לאתר הפעיל ונקשר לקבוצות ה R של חומצות אלו בקשרים חלשים ולא קוולנטיים.
אנזימים רבים עובדים עם קו פקטורים:
קו-פקטור הוא כל קבוצה , שיכולה להיות חלבונית ויכולה להיות לא חלבונית , שפועלת ביחד עם האנזים.
קו אנזימים: הם מולקולות קטנות , חלבוניות או לא חלבוניות , שפועלות עם האנזים , אך נקשרות אליו באופן הפיך ולא נמצאות שם באורח קבע. למשל מגנזיום בחלק מהקינאזות
קבוצה פרוסטטית: קבוצה לא חלבונית בהכרח , שקשורה לחלבון באורח קבע ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. למשל קבוצת heme בהמופרוטאינים.
- האנזים עם הקו פקטור נקרא הולואנזים
- האנזים ללא הקו פקטור נקרא אפו אנזים
אפו אנזים:
זהו האנזים ללא הקו פקטור שלו ,
חלק מהאנזימים ממשיכים לתפקד גם ללא הקו פקטור , כאפו אנזימים , רק שהפעילות שלהם יורדת.
אנזימים הם חיוניים לקיום החיים:
כדי שאורגניזם יוכל להתקיים נחוצים בעבורו שני תהליכים:
- יכולת לשכפל את עצמו
- יכולת לזרז תהליכים וריאקציות כימיות
תפקיד האנזים הוא לגרום לריאקציה , שמראש הייתה אמורה להתרחש , לקרות בפרק זמן הרבה יותר קצר!! התפרקות סוכר למשל , ל CO2 ומים בנוכחות חמצן , הינה ריאקציה אקסרוגנית ומועדפת אנרגטית , אולם בשל אנרגיית אקטיבציה גבוהה מאד (יציבות קינטית) התגובה תתרחש בפרק זמן ארוך מכדי שאורגניזם חי יוכל לקצור ממנה אנרגיה , ופה חשיבותו הרבה של האנזים , הוא מוריד את אנרגיית האקטיבציה , ומאפשר התרחשות התגובה בשניות , כך שגוף חי יוכל להניב אנרגיה , ובעצם להמשיך לחיות.
אנזים הוא זרז ביולוגי:
אם נשווה אנזים עם זרזים אחרים , זרזים סנטטיים או אורגניים כלשהם , נראה שלאנזים יש תכונות רבות שכמעט ולא קיימות בסוגי זרזים אחרים:
- לאנזים כח קטליטי רב שעולה על הכח הקטליטי של זרזים אחרים
- אנזימים הם מאד ספיציפיים (סטריאו ספיציפיים)
- מאיצים תגובות ביולוגיות ביעילות רבה מאד , פי 7 סדרי גודל , ואף יותר
- פועלים בסביבות מימיות תחת תנאי טמפ’ ו pH מתונים
למעט זרזים אחרים יש את התכונות האלה.
סוגי אנזימים:
שקף 4 , טבלה 6-2
!!
האנזים אוקסידו-רדוקטאז:
Oxidoreductase
משפחה של אנזימים הפועלים בתגובות חמצון-חיזור (אוקסידציה ורדוקציה) ועל כן השם.
במערכות ביולוגיות חלק גדול מתגובות החמצון חיזור מתרחשות דרך העברת מימנים או יון הידריד (אטום מימן עם שני אלקטרונים).
חברים במשפחה כוללים:
- דהידרוגנאזות
- אוקסידאזות
- ציטוכרומים
טרנספראזות:
Transferases
אנזימים שיודעים להעביר קבוצה כימית ממולקולה אחת , למולקולה אחרת.
למשל קינאזות שמעבירים קבוצת פוספוריל מנוקליאוזיד טרי-פוספט למולקולה אחרת.
האם האנזים פוספורילאז הוא טרנספראז ?
הידרולאזות:
Hydrolases
אנזימים שמפרקים קשרים קוולנטיים באמצעות מולקולת מים.
- פרוטאזות
- פפטידאזות (מפרק קשר פפטידי)
- גליקוזידאזות (מפרקים קשרים גליקוזידיים בין סוכרים)
- פוספטאזות (מנתקים קבוצת פוספוריל ממולקולה)
- ליפאז (מפרק טריגליצרידים)
מה עושים אנזימים ממשפחת הליאזות?
Lyases
מארגנים קשרי פחמן:
- פירוק קשרי C-C
- פירוק קשרי C-O
- מייצרים או מפרקים קשרים כפולים בין פחמנים
- מוסיפים קבוצות כימיות לקשרי פחמן
איזומראז:
Isomerase
יוצר איזומר אחד מאיזור שני , כמו למשל יצירת אלדהיד מקטון.
איזומראזות אינם מוסיפים או מחסירים שום דבר מהמולקולה , אלא פשוט מעבירים קבוצות כימיות בתוך אותה מולקולה.
דוגמאות:
- רצמזות הם אנזימים המעבירים אננטיומר ממצב D/L לאננטיומר השני , ליצירת תערובת רצמית.
- מוטאזות מעבירים קבוצות כימיות מפחמן אחד לפחמן שני בתוך אותה מולקולה.
ליגאזות:
Ligase
מחבר בין שתי מולקולות בריאקציית דחיסה.
הריאקציה של הליגאז דורשת מקור אנרגיה:
- אם האנרגיה הזו מתקבלת מנוקליאוזיד טרי-פוספט כגון אטפ , האנזים יקרא סינטאז synthetase
- אם האנרגיה הזו מסופקת ממקור אחר כגון שבירת קשר תיו אסתרי או גרדיינט פרוטונים , האנזים יקרא סנטאז synthase
האתר הפעיל של האנזים לעומת הסביבה הפזיולוגית בגוף:
ריאקציות מועדפות תרמודינמית יתרחשו בנוכחות אנזים ובהעדרו.
אולם הסביבה הפזיולוגית בגוף שלנו הינה סביבה מתונה מאד מבחינת טמפ’ , לחץ , pH וכו’… ואינה מספיקה כדי לדחוף ריאקציות רבות להתרחש. כמו כן , בעת התרחשות ריאקציות ביוכימיות , נוצר צורון מעבר אנרגטי מאד שאינו יציב תרמודינמית , ולכן בפועל לא יכול להתקיים בתנאים הפיזיולוגיים. דבר אחרון , זה שלעיתים כדי ששתי מולקולות יתרכבו , הם צריכות להתנגש אחת בשניה בדיוק באוריינטציה הספיציפית הנחוצה לכך , דבר שהסתברותית קשה שיקרה. האנזים מספק פתרון לכל הבעיות האלה הודות לאתר הפעיל שלו:
- האנזים מספק דרך האתר הפעיל שלו סביבה ספיציפית שבתוכה הריאקציה יכולה להתרחש מהר
- האנזים יוצר באתר הפעיל שלו קשרים חלשים רבים עם צורון המעבר ומייצב אותו
- האנזים מפנה ומכוון את המולקולות לאוריינטציה הנכונה כדי שיוכלו להתרכב
בחלק מהאנזימים , האנזים ממש עוטף את הסובסטרט ועושה לו sequestering מהסביבה
ניתן , בהעדר אנזים , להעלות את קצב הריאקציה ע”י העלאת הטמפרטורה או הלחץ במערכת , אולם זה דבר שאינו מתאפשר במערכת פיזיולוגית שחייבת להתקיים בטווח ערכים מסוים וצר , ולכן נחיצות האנזימים.
משוואת הריאקציה האנזימטית:
E+S = ES = EP = E + P
לפי זה ניתן לראות שריאקציות אנזימטיות יכולות להגיע לשיווי משקל , כלומר אותו אנזים יכול לזרז ריאקציה אחת , ואת הריאקציה ההופכית שלה בכיוון השני. האנזים אינו משפיע על שיווי המשקל , אלא פשוט גורם לריאקציה להגיע אליו מהר יותר , על ידי זה שהוא מעלה את קצב הריאקציה , בכך שהוא מוריד את אנרגיית האקטיבציה (הנחוצה כדי להתגבר על המחסום האנרגטי).
מצב הבסיס של ריאקציה:
Ground state
נקודת המוצא של הריאקציה , בין אם היא הולכת קדימה או אחורה. בגרף בעצם מדובר במגיב או בתוצר.
ה ground state מתאר את התרומה האנרגטית של אחד הצורונים האלה (מגיב או תוצר) לאנרגיה החופשית של המערכת , במכלול של תנאים נתונים.
שקף 10
ריאקציות בעלות דלתא ג׳י שלילי אפקטבלי הם בלתי הפיכות:
כל ריאקציה בתיאוריה יכולה להגיע לשיווי משקל , כלומר להתרחש בשני הכיוונים , אך אם נתבונן בגרף (שקף 10) נראה שהריאקציה בכיוון הנתון מייצרת תוצר בעל אנרגיה חופשית נמוכה יותר מהמגיב , כלומר זוהי ריאקציה אקסורגנית שפולטת אנרגיה חופשית לסביבה. כל ריאקציה , גם אם היא אקסורגנית , דורשת השקעת אנרגית אקטיבציה , ולכן אם נסתכל על אותה ריאקציה מהכיוון השני , נראה שההשקעה האנרגטית (אקטיבציה) הנחוצה כדי שהריאקציה תתקדם מהתוצר למגיב הינה עצומה , ולכן בפועל הריאקציה תתרחש רק בכיוון אחד.
עכשיו , אנרגיית אקטיבציה הינה מונח קינטי , אנרגיה חופשית הינה מונח תרמודינמי , ולכן גם אם בתאוריה התגובה יכולה ללכת אחורה , קינטית זה לא יתאפשר כי נדרשת אנרגיית אקטיבציה מטורפת.
שקף 10
צורון מעבר (מצב מעבר):
מצב המעבר הינו ישות תיאורטית שלא ניתן לבודד אותה!! הוא אינו שלב ביניים בריאקציה אנזימטית כגון ES או EP. כמו כן , אנרגיית האקטיבציה שיש להשקיע כדי להגיע אליו היא גם כן תאורטית.
בגרף של “תהליך הריאקציה” רואים “גבעה” , גבעה זו מתארת מצב אנרגטי גבוה שבו “שוכן” מצב המעבר , שמתאר את יצירת האוריינטציה הנכונה ויישור הקבוצות המגיבות אחת כלפי השניה , יצירת מטענים זמניים בלתי יציבים , שבירת קשרים ויצירת קשרים חדשים.
אנזימים מייצבים את צורון המעבר , ועל כן מורידים את הגבעה , ובכך מעלים את קצב הריאקציה.
ממצב המעבר יש שתי אופציות , שיכולות להתקיים בסבירות שווה:
- או “שניפול” חזרה למגיבים
- או “שניפול” לתוצרים
כי גם המגיב וגם התוצר הם פחות אנרגטיים ממצב המעבר.
כיצד אנזימים פועלים ?
באתר הפעיל שלהם מייצרים סביבה עבור מצב המעבר שמייצבת אותו דרך יצירת המון קשרים חלשים , ברגע שזה יוצב נדרשת פחות אנרגיית אקטיבציה כדי להגיע אליו (להתגבר על המחסום האנרגטי) , ובכך קצב הריאקציה עולה.
משוואת הריאקציה האנזימטית:
E+S = ES = EP = E + P
באה להמחיש את העיקרון כי “כל אנזים שמזרז את התגובה קדימה יזרז גם את התגובה ההפוכה”.
האנזים אינו משפיע על כיוון הריאקציה , או על שיווי המשקל , והוא אינו משתנה במהלך הריאקציה.
מודל מפתח ומנעול לעומת התאמה מושרית:
מודל המפתח והמנעול מציע כי האתר הפעיל של האנזים מתאים באופן מושלם לסובסטרט , תאוריה זו שגויה כי במידה ואכן זה המצב , האנזים היה מייצב את הסובסטרט עד כדי שכך שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי שהריאקציה תתקדם לכיוון התוצרים , כי הסובסטרט הוא עד כדי כך יציב “שאין לו אינטרס” להשתנות , ועל כן אנרגיית האקטיבציה שהייתה דרושה לשם הריאקציה הייתה גבוהה מאאאאאאאד.
האתר הפעיל של האנזים מייצב את הסובסטרט דרך יצירת קשרים חלשים רבים איתו , **היווצרות קשרים רבים אלה גורמת לפליטת אנרגיה רבה , שנקראת binding energy ומייצבת את הסובסטרט , עד כדי כך שהסובסטרט , כחלק מקומפלקס ES נהיה יותר יציב ממצב ה ground state ההתחלתי שלו , כלומר האנרגיה החופשית שלו יותר נמוכה מזו של ה ground state , כך שלריאקציה יהיה אפילו עוד יותר קשה להתרחש.
שקף16: רואים שמצב הביניים ES הרבה יותר יציב מה S לבד , ובעל אנרגיה חופשית נמוכה יותר.
בפועל , האנזים קושר הכי טוב את מצב המעבר ומייצב אותו דווקא ולא את הסובסטרט , ע”י ייצוב מצב המעבר אנרגיית האקטיבציה הדרושה להתרחשות הריאקציה יורדת. אין זה אומר שבין האנזים לסובסטרט לא נוצרים קשרים מייצבים כלל , כי בכל זאת יש בינהם אפיניות והתאמה מסוימת.
עד כמה הסובסטרט מתאים לאתר הפעיל של האנזים ?
הסובסטרט חייב להתאים במידה מסוימת לאנזים אך לא באופן מושלם , וזאת כי מצד אחד התאמה מסוימת נחוצה כדי שהם יקשרו ותהיה בינהם אפיניות , מצד שני חוסר התאמה מושלם גורם לסובסטרט “לשאוף” להגיע למצב המעבר , שאליו דווקא האתר הפעיל של האנזים מתאים הכי טוב , וזה דוחף את הריאקציה קדימה.
שקף 18
בריאקציה אחת יכולות להיות כמה אנרגיות אקטיבציה:
בגב של עמוד 9 מובא גרף שמתאר את מהלך הריאקציה , רואים שבמהלכה נוצרים כמה צורוני ביניים , בעצם ES ו- EP , כאשר המעבר בין הצורונים דורש אנרגיית אקטיבציה , ועל כן נראה כמה פיקים.
קנטיקה של אנזימים:
בחקר הקנטיקה של האנזימים , ריכוז הסובסטרט הוא הגורם המרכזי המשפיע על קצב הריאקציות המזורזות ע”י אנזימים.
אי לכך , בעיה שעלולה לצוץ היא שריכוז הסובסטרט , ככל שהריאקציה מתקדמת , הולך ויורד כי הוא הופך לתוצר , אז כיצד פותרים את הבעיה הזאת? שני אופנים:
- לוקחים ריכוז סובסטרט הרבה יותר גדול מריכוז האנזים ( בכ 6 סדרי גודל יותר) , כך שעד כמה סובסטרט הופך לתוצר , מבחינה כמותית מספר מולקולות הסובסטרט נשאר גבוה.
- מודדים רק את נקודת תחילת הריאקציה , או מהירות התחלתית: בעצם את הדקה הראשונה של הריאקציה (או אפילו קצת פחות) , ואכן נמצא שמספר מולקולות הסובסטרט שהופך לתוצר בפרק זמן זה הוא זניח למדי , ואין לו השפעה ממשית על קצב הריאקציה.
נמצא שבתחילית הריאקציה במהירות V0 , השינויים בריכוזי הסובסטרט הם קבועים , כאשר ריכוז האנזים נותר קבוע.