שיטות מחקר חלק א Flashcards
מהו התהליך ההיסטולוגי?
תהליך בו מוציאים את המח, מקבעים אותו (בעזרת חומרי שימור, כמו פורמלין), מקפיאים את הרקמה וחותכים ממנה חתכים מאד דקים במכשיר שנקרא מיקרוטום או קריוסטאט. את החתכים מניחים על “זכוכית נושא” (slide), ואז ניתן לצבוע רכיבים עצביים שונים כדי להבליטם וכך לראות פרטים שונים. הצביעה מתבצעת בדרך כלל ע”י טבילה של החתכים בתמיסה שמכילה את חמר הצבע – למשל החמר Cresyl violet שמאפשר לצבוע רכיבים גלובליים בתא
כיצד פועל מכשיר הMRI?
שיטת הדמיה אשר מתבססת על שדה מגנטי חזק מאד שגורם לאטומי מימן ליצור תנועת סיבוב מהירה ובתנאים מסוימים הם פולטים קרינה בגלי רדיו. החיישנים מסביב למח קולטים את הקרינה שנפלטת מאטומי מימן וכיוון שכל הרקמות מכילות הרבה מים וכיון שרקמות שונות מכילות כמויות שונות של מים, ניתן על סמך נתוני הקרינה הזו להרכיב תמונה של המח. למשל חומר אפור מכיל יותר מים מחמר לבן ויראה בתמונה בצורה מאוד מובחנת. עוצמת המגנט קובעת את הרזולוציה המרחבית של התמונה: ככל שהעוצמה יותר גבוהה כך הרזולוציה יותר גבוהה
מה הבעיות בסריקת CT?
רזולוציה בינונית שלא מאפשרת לראות פרטים קטנים. כמות הקרינה שהנבדק נחשף אליה איננה מבוטלת, ועלולה להעלות את הסיכוי שלו לחלות בסרטן.
מה היתרונות בשימוש בMRI?
רזולוציה מצוינת ואין חשיפה לקרינה.
מהי צביעה אימונוהיסטולוגית ומה היא מאפשרת?
צביעה של חמרים מסוימים. היא מבוססת על שיטה שמשתמשת במערכת החיסון (אימונוהיסטוכימיה).
מתבסס על כך שמולקולות במערכת החיסון מזהות אנטיגנים ופועלת כנגדם ע”י יצירת נוגדנים שנקשרים אליהם. כל נוגדן יחודי לאנטיגן מסוים שהוא בדר”כ חלבון.
בצביעה אימונוהיסטוכימית לא ישירה לוקחים חתך של הרקמה, מניחים על זכוכית נושא וחושפים לתמיסה המכילה “נוגדן ראשוני”, שנצמד למולקולה הנחקרת. בשלב שני חושפים את החתך ל”נוגדן שניוני”, שנצמד באופן ספציפי לנוגדן הראשון. הנוגדן השניוני קשור לאנזים, שהופך חומר גלם שקוף לצבע. הסיבה לכך היא שמספר נוגדנים שניוניים יכולים להקשר לנוגדן ראשוני אחד וזה מגביר את כמות הצבע הנראה.
ישנה גם שיטה של אימונוהיסטוכימיה ישירה באמצעות נוגדנים שקשורים לחמרים שזוהרים באור פלורוסנטי כשמאירים עליהם בקרן לייזר.
מהי צביעה אימונוהיסטולוגית ומה היא מאפשרת?
צביעה של חמרים מסוימים. היא מבוססת על שיטה שמשתמשת במערכת החיסון (אימונוהיסטוכימיה).
מתבסס על כך שמולקולות במערכת החיסון מזהות אנטיגנים ופועלת כנגדם ע”י יצירת נוגדנים שנקשרים אליהם. כל נוגדן יחודי לאנטיגן מסוים שהוא בדר”כ חלבון.
בצביעה אימונוהיסטוכימית לא ישירה לוקחים חתך של הרקמה, מניחים על זכוכית נושא וחושפים לתמיסה המכילה “נוגדן ראשוני”, שנצמד למולקולה הנחקרת. בשלב שני חושפים את החתך ל”נוגדן שניוני”, שנצמד באופן ספציפי לנוגדן הראשון. הנוגדן השניוני קשור לאנזים, שהופך חומר גלם שקוף לצבע. הסיבה לכך היא שמספר נוגדנים שניוניים יכולים להקשר לנוגדן ראשוני אחד וזה מגביר את כמות הצבע הנראה.
ישנה גם שיטה של אימונוהיסטוכימיה ישירה באמצעות נוגדנים שקשורים לחמרים שזוהרים באור פלורוסנטי כשמאירים עליהם בקרן לייזר.
כיצד ניתן להשתמש באימונוהיסטוכמיה על מנת לזהות תאים שמפרישים נ”ט קלאסיים?
באמצעות סימון האנזימים המשתתפים בייצורם שכן שיטה זאת מאפשרת סימון חלבונים
מה קורה בתהליך של החדרה גנטית של סמנים פלואורסנטיים?
מחדירים גן של חלבון פלואורסנטי לתוך תאים מסוימים במח. דרך נוספת היא להחדיר את הגן של החלבון הפלואורסנטי לוירוס (שמוחלש כך שהוא לא יכול לגרום למחלה), ואז להזריק את הוירוס לאזור מח שרוצים לחקור. הוירוס נכנס לתאים באזור ו”מדביק אותם – כלומר נכנס לתוך הגנום של התאים המודבקים. התאים מתחילים לבטא את החלבון הפלואורוסנטי.
מהי שיטת ההדמייה DTI?
שיטת לבחינת הקישוריות/חיבוריות של המח שמשתמשת בMRI לזהות את הכווניות של תונעת מולקולות המים לאורך הציר של האקסונים. אנליזה זאת מאפשרת להבין את המבנה והכווניות של צרורות של אקסונים.
מה החסרונות בשיטת החקר של יצירת לזיה?
א. יש לבדוק שהפגיעה לא נובעת מבעיות מוטוריות או מוטיבציוניות כלליות
ב. כל מבחן התנהגותי בודק בד”כ כמה תיפקודים משולבים. פגיעה בעקבות הרס לא נותנת מידע על התפקוד הספציפי של האזור כיון שכל התנהגות מיוצרת על ידי רשת של אזורים שקשורים בניהם אנטומית ולא על ידי אזור אחד בלבד.
ג. פגיעה בעקבות הרס באזור מסוים לא אומרת בהכרח שהוא האחראי על ההתנהגות התקינה – יתכן שנפגעו מסלולים של אקסונים שעוברים באותו אזור.
גם אם לאחר נזק לא רואים פגיעה בתפקוד כלשהוא, עדיין יתכן שבאופן נורמלי האזור כן מעורב בתפקוד זה. הסיבה לכך שלא רואים את הנזק יכולה להיות שאזורים אחרים מפצים על הכשר שאבד והחיה או האדם מבצעים את המשימות באסטרטגיות אחרות.
כיצד נעשה ניתוח סטריאוטקסי?
באמצעות מכשיר שמאפשר לכוון באופן מדויק ולעשות מניפולציה בכל אזור במבנה התלת מימדי של המח. כדי לכוון למיקום ספציפי במח צריך למדוד נקודות יחוס על גבי הגולגולת של האדם או החיה ולהשתמש באטלס סטראוטקסי שמציין את המיקום התלת-מימדי של כל נקודה במח ביחס לאותן נקודות על גבי הגולגולת. באטלס יש דפים שכל אחד מהם הוא תרשים של חתך קורונלי שנעשה בסדר עוקב מהחלק הפרונטלי עד לחלק הקאודלי. ובו קואורדינטות במישור הדורסלי-ונטרלי והמישור המדיאלי-לטרלי. המכשיר עצמו כולל מעין זרוע שניתנת להזזה בשלושה מישורים, ומאפשרת הגעה לכל נקודה במח.
מה שיטת המחקר של הרס אזור במוח מאפשרת ללמוד?
הקשר בין מבנה לתפקוד. אצל בני האדם הרס יכול להיגרם על ידי בעיה בזרימת הדם או מחלה שגורמת לתמותת תאים. בחיות גורמים את ההרס על ידי הכנסה של אלקטרודה והעברה של זרם שמחמם את האזור ומביא למות התאים. ניתן גם להשתמש בווקום ששואב את התאים.
מה קורה בתהליך של החדרה גנטית של סמנים פלואורסנטיים?
מחדירים גן של חלבון פלואורסנטי לתוך תאים מסוימים במח. דרך נוספת היא להחדיר את הגן של החלבון הפלואורסנטי לוירוס (שמוחלש כך שהוא לא יכול לגרום למחלה), ואז להזריק את הוירוס לאזור מח שרוצים לחקור. הוירוס נכנס לתאים באזור ו”מדביק אותם – כלומר נכנס לתוך הגנום של התאים המודבקים. התאים מתחילים לבטא את החלבון הפלואורוסנטי.
