פרק 11 Flashcards
סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה
במהלך הפרק נסקור מספר השקפות בנוגע לסטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה. יש כמה נקודות מבט שונות, שאינן מתחרות אלא משלימות.
ההשקפה האקונומית: שורשי העוינות בין-קבוצות היא אינטרסים מנוגדים שמבחינים ביניהן.
ההשקפה המוטיבציונית: הצרכים והמשאלות הפסיכולוגיים המובילים לקונפליקט בין קבוצות.
ההשקפה הקוגניטיבית: התהליכים הקוגניטיביים האוטומטיים שמאפשרים קטגוריזציה באופן כללי ויוצרים קונפליקט מול האמונות והערכים המודעים.
לעיתים ניתן להסביר אותן תופעות/ממצאים ע”י השקפות שונות
(Fuzzy boundaries),
ולכן ההבחנה ביניהן היא רק כדי לעשות לנו סדר בראש.
אפיון של הטיה בין-קבוצתית (Inter-group Bias)
סטריאוטיפ - אמונה בנוגע לתכונות שמאפיינות לכאורה חברי קבוצה מסוימת (אסייתים הם חרוצים, מוסלמים הם פנאטיים). אמונות אלו עשויות להיות חיוביות/שליליות, נכונות/שגויות והן משמשות לקטלוג של בני האדם. סטריאוטיפים כוללים תפיסה של האדם כחבר בקבוצה ולא כאינדיבידואל, וכתוצאה מכך הציפיות מהאדם יהיו תואמות לאפיון של הקבוצה. סטריאוטיפים יכולים להיות מדויקים. למשל, האוכל באנגליה גרוע ובתים בארה”ב עדיפים על בתים ביפן. עיקר המחקר מתמקד בסטריאוטיפים לא מדויקים שעשויים להוביל לדעות קדומות ואפליה.
דעה קדומה - גישה או תגובה רגשית, חיובית או שלילית, ביחס לקבוצה מסוימת ולחבריה. דעה קדומה כוללת שיפוט מוקדם של אינדיבידואל משום ששייך לקבוצה מסוימת.
אפליה - יחס או התנהגות שליליים, פוגעים ובלתי-הוגנים כלפי חברים של קבוצה מסוימת, בעקבות שייכותם לקבוצה הזו, וללא קשר לתכונות וליכולות האישיות שלהם.
באופן גס:
סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליות מתייחסים לרכיבי האמונה, גישה והתנהגות (בהתאמה) של יחסים בעייתיים בין קבוצות. שלושת מרכיבים אלו מופיעים פעמים רבות ביחד, אך זה לא הכרחי.
אפליה ללא דעה קדומה: הורים יהודים לא רוצים שבנם יתחתן עם אישה לא יהודיה (אפליה) אך זה לא נובע מדעה גרועה (או דעה קדומה) על אחרים אלא מרצון לשמור על הדת שלהם.
דעה קדומה ללא אפליה: בעיקר כשהתרבות אינה מקבלת אפליה ויש עונשים (כמו בארה”ב) שמונעים מאנשים לבצע אפליות.
גזענות מודרניות
בשנים האחרונות חל שינוי בנורמות ההתנהגות כלפי קבוצות אנשים וסוגים רבים של אפליה, דעות קדומות וסטריאוטיפים שהופצו בפומבי כבר אינם חוקיים או מקובלים חברתית. בעקבות זאת נוצרו אצל חלק מן האנשים קונפליקטים בין מה שהם מאמינים בו לבין מה ששקול ונכון חברתית לומר. קונפליקטים נוספים עלולים להיווצר בין אמונות מתחרות (רצון לשוויון לעומת רצון לתקן את העבר באמצעות אפליה מתקנת) או בין אמונות לבין תחושות בטן ואמונות מופשטות (אמונה שצריך לנהוג בשוויון ביחס לכולם מול תחושת בטן הפוכה).
קונפליקטים אלו הובילו את הפסיכולוגיה החברתית לפתח הסברים תיאורטיים חדשים לדעות הקדומות החדשות והאמביוולנטיות הללו. לדוג’, יש הטוענים שהגזענות הישנה בארה”ב הוחלפה ע”י גזענות מודרנית המכונה גם גזענות סימבולית. זוהי גזענות שיש בה דחייה של אמונות גזעניות מפורשות כאשר איבה וחשדנות כלפי אותו גזע ממשיכים להתקיים. לדוג’, דחיית האמונה שהשחורים הם נחותים גנטית, לצד אמונה ששחורים מאיימים על ערכים כגון הסתמכות עצמית, צדק, שוויון וערכי משפחה.
תיאוריה דומה טוענת שאנשים מחזיקים אמונות או עמדות נגד קבוצת מיעוט אך זה מתנגש עם ערכי השוויון החזקים ולכן נסיבות הסיטואציה קובעות במידה רבה האם האדם יתנהג בצורה מפלה – אם אין צידוק בסיטואציה להתנהגות מפלה, האדם ינהג בשוויון, אך ברגע שיש רציונליזציה זמינה שתצדיק את האפליה הדעות הקדומות הגזעניות יצוצו.
- ניסוי 1: נבדקים מתבקשים לסייע לאדם שחור/לבן הזקוק לעזרה רפואית. אם הנבדק סבר שהוא היחידי שיכול לסייע באותה סיטואציה – 94% סייעו לאדם השחור ו-84% לאדם הלבן, אך אם הנבדק סבר שהוא לא היחיד שיכול לסייע (מה שנותן לו תירוץ לא לסייע) – אחוזי הסיוע לאדם הלבן היו גבוהים הרבה יותר (38% לעומת 75%). במצבים כאלה הדעות הקדומות והאפליה מוסווים והאדם נשאר לא מודע לגזענות שבו. אדם כזה לא יצטרף לקבוצה נגד שחורים אך גם לא יתמוך בקבוצה העוזרת לשחורים וכנראה ישמור מרחק גדול יותר מעובר אורח שחור.
- ניסוי 2: נבדקים מתבקשים לדרג מועמדים שחורים ולבנים לקולג’ כלשהו. שתי קבוצות שופטים- אנשים עם דעה קדומה ביחס לשחורים ואנשים ללא דעה קדומה. שתי הקבוצות דירגו אנשים שחורים באותו אופן כשהאדם הצטיין בכל הממדים הרלוונטיים לקבלה או כשהאדם היה גרוע בכל המדדים הרלוונטיים. אולם, כשהאדם לא הצטיין בחלק מן המדדים, בעלי הדעה הקדומה נתנו דירוג נמוך הרבה יותר לאדם שחור מאשר אלו שאינם בעלי דעה קדומה. הסבר: הציון הנמוך נותן למדרג תירוץ, שהתחומים בהם השחור היה חלש חשובים יותר מאלו בהם הוא הצטיין.
לעיתים הצורך להיראות חסר דעות קדומות חזק מספיק בשביל לייצר תוצאות הפוכות – הטיה לרעת קבוצת השייכות: דירוג גבוה יותר לשחורים מאשר לבנים עם ציונים דומים. - ניסוי 3: בדירוג מועמדים לקולג’, משתתפים לבנים דירגו גבוה יותר מתמודדים שחורים מאשר מתמודדים לבנים, שהיו חזקים בחלק מהמאפיינים ובחלק לא.
גזענות וסקסיסטיות נדיבה (Benevolent)
סטריאוטיפים לא חייבים להיות שליליים. הם יכולים להיות חיוביים (“לשחורים יש חוש קצב טוב יותר”) ומעורבים- שלילים וחיובים (נשים פחות אינטליגנטיות אך יותר חמות וחברותיות).
- ניסוי: גליק ופיסקה ראיינו אלפי נשים וגברים מ-19 מקומות בעולם ומצאו שלעתים קרובות סקסיסטיות נדיבה (אידיאולוגיה אבירית המציעה חיבה והגנה לנשים המצייתות לחוקים הקונבנציונליים) קיימת לצד סקסיסטיות עוינת (אנטיפתיות כלפי נשים הממרות את סמכות הגברים). הבעיה בסטריאוטיפים חיוביים-חלקית היא שהם עמידים מאד לשינוי ומאפשרים למחזיק בהם להכחיש כל טענה לדעה קדומה. בנוסף, כשמבצעים אידיאליזציה לחלק מהקבוצה (שמתאימים בתדמית שלנו – עקרת בית שמחה, שחורים אתלטיים), סביר להביע זלזול ולנהוג בעוינות ולא כשורה בשאר חברי הקבוצה (שלא מתאימים לתדמית שיצרנו). לכן, לתגמל נשים להתאים לסטטוס-קוו פטריאכלי ושחורים/אסייתים לסטטוס-קוו גזעני זה אסור באותה מידה.
מדידת עמדות סמויות
בשל הקונפליקטים בין תחושות פנימיות למה שאנחנו מראים בפומבי, בין אמונות וערכים מתחרים ובין עמדות מודעות ותגובות רגשיות סמויות, קשה לסמוך על שאלונים להערכת סטריאוטיפים ודעות קדומות (שהן פעמים רבות אמביוולנטיות, לא ברורות או מוחבאות), שכן אנשים עשויים לא לדווח את עמדתם האמיתית. לשם כך פותחו מדדים עקיפים.נדון ב2 מהם
1) IAT – Implicit Association Test
מבחן ה-
IAT
הוא טכניקה לחשיפת דעות קדומות בלתי מודעות כלפי קבוצות מסוימות: סדרה של תמונות ו/או מילים מוצגת על המסך והנבדק צריך ללחוץ בשלב הראשון על כפתור ביד שמאל אם הגירוי עונה לכלל מסוים (פרצוף שחור או מילה חיובית) וביד ימין אם הוא עונה לכלל אחר (פרצוף לבן או מילה שלילית). בשלב השני, נעשית החלפה בזיווג בין התמונות למילים (פרצוף לבן עם מילה חיובית ופרצוף שחור עם מילה שלילית). הטענה כי הנבדקים יגיבו מהר יותר כשיש תאימות בין סוג המילה (חיובית/שלילית) לבין ההערכה של הנבדקים לגבי הקבוצה הספציפית.
הדעה המוקדמת כלפי שחורים נמדדת כהפרש בין מהירות הלחיצה על הכפתור כשפרצופים שחורים צומדו למילים חיוביות ובין מהירות הלחיצה על הכפתור כשפרצופים שחורים צומדו למילים שליליות.
שימוש בטכניקה זו הוביל לממצאים רבים: לצעירים ולזקנים יש דעה חיובית יותר על צעירים מאשר על זקנים, 2/3 מהלבנים ומחצית מהשחורים מעדיפים לבנים על פני שחורים.
יש עדויות לכך שמבחן זה מנבא התנהגות חשובה יותר מאשר לחיצה על מקשים:
- ניסוי 1: מצא מתאם בין ציון
IAT
למידת הפעילות באמיגדלה (שאחראית על למידה והערכה רגשית).לא נמצא מתאם עם מדד מודע של דעות קדומות,
Modern Racism Scale
- ניסוי 2: מצא מתאם בין ציון
IAT
לאינטראקציה של הנבדק עם נסיין שחור או לבן (כמות דיבור, חיוכים, מספר השגיאות בדיבור וכו’ ביחס לנסיין השחור לעומת הלבן).
לפיכך, נראה כי שיטה זו מסוגלת לחשוף דעות קדומות.
2) הטרמה ודעה קדומה מרומזת
חוקרים הצליחו למדוד דעות קדומות שהנבדקים לא מודעים להן או מעוניינים להכחיש באמצעות הטרמה. זה נעשה על ידי מדידת זמן התגובה הממוצע למילים חיוביות ושליליות, כאשר לפני כן מציגים תמונות של חברי הקטגוריה אשר לגביה חושדים שקיימת דעה קדומה (לדוגמא, מציגים תמונה של נזירה ואם יש קישור אצל האדם בין נזירה לבין תכונות חיוביות אזי הוא יהיה מהיר יותר בזמן תגובה לגבי מילים חיוביות).
הפער בין ז”ת למילים שליליות ומילים חיוביות לאחר צפייה בפנים של חבר קטגוריה מסוימת (לעומת ז”ת של מילים שליליות וחיוביות לאחר צפייה בפנים של אדם שאינו שייך לקבוצה) מייצג את הדעה הקדומה.
גם כשאנשים טוענים שאין להם דעות קדומות, מניפולציית הפריימינג מראה שיש להם. זה לא שאנשים אלה משקרים, פשוט אין להם גישה מודעת לכל הדעות והעמדות שלהם ולכן אנו קוראים להן עמדות מרומזות (implicit). יש בעיקר קושי לגלות עמדות מרומזים שנראות לנו לא נאותות.
ההשקפה הכלכלית (Economic Perspective)
לפי ההשקפה הכלכלית, קבוצות מפתחות דעות קדומות ואפליה אחת כלפי השנייה כאשר הן מתחרות על אותם משאבים חומריים והן רבות על מנת להגן ולקדם את האינטרסים שלהן.
תיאוריית הקונפליקט הקבוצתי הריאליסטי (Realistic Group Conflict)
גרסה זו של ההשקפה הכלכלית זכתה לשמה שכן לטענתה קונפליקט קבוצתי, דעות קדומות ואפליה נוטים לצמוח כאשר מתרחשת תחרות על משאבים רצויים מוגבלים.
ניבויים מתוך התיאוריה:
- בעת קשיים כלכליים, בשעות מחסור וכשאנשים מפחדים לאבד את מה שיש להם התופעות של אפליה וכו’ יתחזקו.
- הדעות הקדומות והאפליה תהיינה חזקות ביותר בקרב אלו שיש להם הכי הרבה מה להפסיד מההצלחה הכלכלית של קבוצה אחרת (לדוג’, המעמד הפועל בארה”ב הפגין את הגזענות החזקה ביותר נגד שחורים שכן היה להם מה להפסיד מכניסת השחורים לעבודה במפעלים).
כיצד הקונפליקט בין הקבוצות יבוא לידי ביטוי לפי התיאוריה:
Ethnocentrism - שיבוח של הקבוצה שלך והכפשה של קבוצות אחרות (תוך התנהגות שבד”כ אסורה על פי הקוד המוסרי). בכדורסל למשל, כשאדם מסוים הוא יריב נאמר עליו דברים שונים מאשר אם הוא יעבור לשחק כחלק מהקבוצה. באופן כללי, יש יחס סטריאוטיפי למי שלא שייך לקבוצה שלנו.
נאמנות מוגברת לקבוצת השייכות - לאחר ה-9/11 קבוצות אתניות שונות שלא זוהו קודם לכן כ”קבוצה” התחברו יחד.
- ניסוי: בחן טענה זו. הדגישו לסטודנטים שהמתקפה הייתה על כלל אזרחי ארה”ב ללא הבדל גזע ומעמד ועקב כך פחתה הגזענות נגד השחורים.
נדגים זאת גם באמצעות ניסוי שהתרחש במחנה קיץ לבנים.
ניסוי Robbers Cave- Muzafer & Sherif
במסגרת הניסוי, 22 תלמידי כיתה ה’ נלקחו למחנה קיץ של שבועיים וחצי ב-
Robbers Cave.
המחנה היה ניסוי ביחסים בין-קבוצתיים והנבדקים שנבחרו היו ממוצעים ודומים זה לזה בכמה שיותר מובנים: מעמד בינוני, לא מבית הרוס וכו’. הילדים לא הכירו זה את זה והם חולקו לשתי קבוצות בנות 11 משתתפים שהיו באזורים נפרדים.
(I) תחרות וקונפליקט בין-קבוצתי
שלב ראשון: כל קבוצה עסקה בנפרד בפעילויות שמעודדות אחדות (הקמת אוהלים, הכנת ארוחות בחירת שם וכו’) וכך נוצרה לכידות קבוצתית גבוהה. בנוסף, נוצרה היררכיה בתוך כל קבוצה וילדים מסוימים שהיו היוזמים העיקריים בקבוצה הפכו פופולאריים ביותר. אף קבוצה לא ידעה על קיומה של הקבוצה השנייה.
שלב השני: הפגישו בין הקבוצות לטורניר שנמשך 5 ימים וכלל פעילויות תחרותיות. נאמר לילדים כי הפרס לכל ילד בקבוצה המנצחת יהיה אולר ומדליה וילדי הקבוצה המפסידה לא יקבלו דבר. האופי התחרותי של הטורניר עודד כל קבוצה לראות את הקבוצה השנייה כאויב ומכשול בפני הגשמת מטרותיה. החל מהמפגש התחרותי הראשון, בתדירות הולכת וגדלה, הילדים קיללו את חברי הקבוצה השנייה ושיבחו את חברי הקבוצה שלהם, ביצעו פעולות התרסה (גניבת ושריפת הדגל של הקבוצה השנייה) וכמעט פרצו תגרות בין הילדים.
גם הדינמיקה הקבוצתית בתוך הקבוצות השתנתה ככל שננעלו במאבק התחרותי: ילדים עם יכולת אתלטית גבוהה יותר או שנקטו בגישה אגרסיבית יותר ביחס לקבוצה המתחרה זכו לפופולאריות גבוהה יותר בעקבות הטורניר, ובאחת הקבוצות אף התחלף המנהיג בעקבות כך (כיוון שהמנהיג הראשוני לא היה אגרסיבי או אתלטי).
בוצעו הערכות מבוקרות של היקף התופעה: באחת התחרויות הילדים התבקשו לאסוף כמה שיותר אפונים בדקה, כשהקבוצה המנצחת תזכה ב-5$. לאחר מכן, הראו לכל קבוצה לזמן קצר את כמות האפונים שאסף כל ילד והם התבקשו להעריך מהי (בפועל הייתה כמות זהה). כל קבוצה נטתה להעריך באופן חיובי יותר את יכולות האיסוף של חברי קבוצתה (אספו יותר) ובאופן שלילי יותר את האיסוף של חברי הקבוצה היריבה.
(II) הפחתת קונפליקט בין-קבוצתי באמצעות מטרות-על משותפות
(Super-ordinate)
חלק שלישי: החלק החשוב ביותר בניסוי עסק בדרכים להפחתת הקונפליקט בין הקבוצות.
ראשית, הקבוצות נפגשו 7 פעמים באווירה לא-תחרותית, אך הקונפליקט לא פחת מעצמו, אלא רק החריף.
שנית, לקבוצות הוצגו קונפליקטים הניתנים לפתירה רק ע”י שיתוף פעולה של שתי הקבוצות (כגון משבר מים במחנה שניתן לפתרון רק ע”י בדיקה של כל אורכו של הצינור או משיכת חבל לחילוץ משאית המזון שצריכה להיעשות על ידי כל הילדים). מטרות אלו, המכונות
Super-ordinate Goals,
הובילו לירידה בקונפליקט ולהפסקת הקללות והילדים אף התעקשו לעזוב באוטובוסים משותפים בסיום המחנה וחלקו ביניהם את הפרסים. העוינות שנוצרה במהלך 5 ימים של תחרותיות נמחתה ע”י המטרות המשותפות והביאה לסוף טוב.
לקחים מתוך הניסוי: ROBBERS CAVE
- לא חייבים להיות הבדלים ברקע, מראה או היסטוריה של קונפליקטים כדי ליצור עוינות בין-קבוצתית. מספיק שמטרות הקבוצות מתנגשות או שקיומה של קבוצה נוספת מאיים על מטרות הקבוצה שלך (מצב בו רק קבוצה אחת יכולה לנצח).
- תחרות נגד אנשים מקבוצות אחרות לעיתים קרובות מגבריה את הלכידות בתוך הקבוצה (פוליטיקאים נוטים לנצל זאת כדי להסיט תשומת לב מקונפליקטים פנימיים)
- ניתן להפחית קונפליקט בין קבוצות בכך שגורמים לקבוצות לעבוד יחד למען מטרות משותפות. לשים את הקבוצות ביחד כדי שיכירו טוב יותר אחת את השנייה זה בד”כ לא מספיק.
הערכה של ההשקפה הכלכלית
היתרון של השקפה זו הוא שהיא מסתדרת היטב עם מה שאנו רואים סביבנו.
(+) האינטגרציה בין שחורים ולבנים עובדת הכי טוב בשילוב שחורים בצבא, מסגרת בה כולם פועלים יחד למטרה משותפת (כמו בניסוי) – הדבר נכון גם לגבי מיעוטים אחרים כגון יהודים, אירים, היספניים וכו’. בנסיבות כאלו, התרומה של האדם למען המטרה המשותפת בולטת יותר והחשיבות של שייכות קבוצתית אתנית פוחתת. מתייחסים אליו כאל אינדיבידואל ולא כאל נציג של קבוצה מסוימת.
(-) האינטגרציה פחות מוצלחת באוניברסיטה, שכן הציונים הם יחסיים והצלחת האחד תלויה בהישגי האחר. בשל כך, לעתים נוצרות נישות של גזעים מסוימים, ובני אותה קבוצה נוהגים להתרועע יחד. ממצאים אלה מתאימים לניסוי שתואר.
ההשקפה המוטיבציונית
עוינות בין-קבוצתית עשויה להתרחש גם בהעדר תחרות. בניסוי מחנה הקיץ, העוינות החלה עוד לפני שנודע כי צפויה תחרות. עצם ידיעת הקיום של הקבוצה השנייה הביא להמצאת כינוי לקבוצה, שימוש בביטויים קבוצתיים “המגרש שלנו” ולעוינות כלפי הקבוצה השנייה. נראה כי קיומם של גבולות בין קבוצות של אינדיבידואלים עשוי להוביל לאפליה קבוצתית.
פרדיגמת הקבוצה המינימלית
פרדיגמה ניסויית של
Henri Tajfel
המציגה את נכונות בני האדם לאמץ מנטאליות של הם/אנחנו. איך זה קורה? החוקרים יוצרים קבוצות בהתבסס על קריטריון שרירותי ולכאורה חסר משמעות ואז בוחנים כיצד חברי הקבוצה נוטים להתנהג אחד כלפי השני.
ראשית, הנבדקים מבצעים מטלה ומחולקים ל-2 קבוצות, לכאורה לפי תוצאות המטלה, בפועל חלוקה אקראית. לדוג’, בעקבות מטלה של הערכת כמות נקודות על מסך, הנבדקים מחולקים לקבוצת “הערכת יתר” וקבוצת “הערכת חסר”. כדי שמשמעות ההשתייכות לקבוצה תהיה מינימאלית, נאמר לנבדק לאיזו קבוצה הוא משתייך אך לא נאמר מי עוד משתייך לקבוצתו. לאחר מכן הנבדקים מתבקשים לבחור אפשרויות לחלוקת נקודות השוות בערכן לכסף בין שני זוגות נבדקים אחרים, זוג אחד מהקבוצה שלהם ואחד מהקבוצה השנייה.
אפשרויות החלוקה (ע”מ 455):
כמעט אותו סכום כסף לשתי הקבוצות, אבל מעט יותר לקבוצת החוץ
(Out-group).
סכום כסף מקסימלי בערך מוחלט לקבוצת הפנים
(In-group)
, אבל סכום כסף מעט גדול יותר לקבוצה השנייה.
יתרון מקסימלי לקבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ, אבל פחות כסף באופן מוחלט מאשר באופציה 2.
מספר מחקרים מצאו כי רוב הנבדקים מעדיפים למקסם את ההפרש בין קבוצת הפנים לקבוצת החוץ, ולא ליצור רווח מוחלט מקסימלי לקבוצת הפנים. הדגש הוא לא על רווח מקסימלי לקבוצת האם אלא על “לנצח” את הקבוצה השנייה. זה מדהים, שלמרות שהנבדקים נותנים כסף לאנשים אחרים ולא לעצמם, ולמרות שהחלוקה לקבוצות היא כמעט חסרת משמעות, הנבדקים עדיין מעדיפים את חברי הקבוצה שלהם. זה מוכיח באיזו קלות אנו עוברים לחשוב במושגים של “אנחנו” ו”הם”.
1) תיאוריית הזהות החברתית (Social Identity)
האם הממצאים שראינו לא משקפים נטייה קוגניטיבית טהורה לחלק את העולם לקטגוריות של “הם” ו”אנחנו”? חלק ניכר מהעדפת קבוצת פנים משקף השפעות קוגניטיביות. למעשה, הנטייה הקוגניטיבית מאפשרת את החשיבה במושגים של “אנחנו” ו”הם”. אולם, הנטייה המוטיבציונית היא זו שמובילה להעדפה של “אנחנו” על פני “הם”. לכן, ממצאי הפרדיגמה שתוארה משקפים נטייה מוטיבציונית ולא קוגניטיבית.
התיאוריה המוכרת ביותר שמספקת הסבר לתופעה זו היא תיאוריית הזהות החברתית של
Tajfel & Turner
שטוענת שהדימוי העצמי של האדם אינו נובע רק מהזהות שלו ומהישגיו אלא גם מהמעמד וההישגים של הקבוצות השונות אליהן הוא משתייך. הזהות האישית מורכבת מהדברים החיוביים והשליליים שמזוהים עם אותה קבוצה (אמריקאי- גאווה על המעצמה והישגיה, בושה על היחס לעבדים). הזהות והדימוי העצמי כרוכים בקשר חזק להצלחות ולדאגות של קבוצות השייכות השונות.
חיזוק המעמד של קבוצת הפנים
מאחר והדימוי העצמי שלנו מבוסס בחלקו על המעמד של הקבוצות אליהן אנו משתייכים, אנו עשויים להתפתות לחזק את המעמד של הקבוצות הללו ושל חבריהן. זו אחת הסיבות החשובות להעדפת הקבוצה שלך
(In-group Favoritism).
תחושה חיובית ביחס לקבוצה מעוררת תחושה חיובית ביחס לעצמי.
- ניסוי 1: אנשים שניתנה להם הזדמנות להפגין
In-group Favoritism
בפרדיגמת הקבוצה המינימאלית הפגינו אח”כ דימוי עצמי גבוה יותר מאלו שלא ניתנה להם האפשרות. - ניסוי 2: אנשים שנוטים יותר להתגאות בשייכותם לקבוצה
- נוטים יותר להראות
In-group Favoritism
בפרדיגמת הקבוצה המינימאלית. - נוטים להגיב לביקורת על הקבוצה שלהם כאילו כוונה כלפיהם.
Basking in Reflected Glory
חיזוק לתיאוריית הזהות החברתית הלקוח מחיי היומיום הוא הממצא שאנשים אוהבים להכריז על השתייכותם לקבוצות מסוימות כשהקבוצות הללו מצליחות (“אנחנו מספר 1”) ולהתנער מהן בעת הפסדים. תופעה זו מכונה
Basking in Reflected Glory
(רוברט סיאלדיני). (דיברנו על זה בהערכה עצמית-השוואה חברתית).
ניסוי: נמצא שסטודנטים לובשים יותר את חולצת קבוצת הקולג’ לאחר ניצחונות מאשר לאחר הפסדים. בנוסף, נמצאה נטייה מובהקת לשימוש בגוף ראשון לאחר ניצחונות (“ניצחנו”) ובגוף שלישי לאחר הפסדים (“הם הפסידו”). ההסבר לכך לפי התיאוריה: ניצחונות/כישלונות של הקבוצה משפיעים על הדימוי העצמי שלנו, גם כשמדובר בקבוצת כדורגל.
• הכפשת קבוצת החוץ כדי לרומם את הדימוי העצמי
האם אנו גם מפחיתים מקבוצות אחרות כדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם הקבוצה שלנו? מחקרים רבים מראים שאכן אנחנו מפתחים או משמרים את הדימוי שלנו גם באמצעות סטריאוטיפים ודעות קדומות.
- מחקר 1: למחצית מהנבדקים אמרו שהם קיבלו תוצאות לא טובות במבחני אינטליגנציה (איום על דימוי עצמי) ולמחצית נאמר שהצליחו. אח”כ הציגו לכל הנבדקים ראיון עבודה של מועמדת כאשר למחצית נאמר שמדובר ביהודיה ולמחצית לא. אלו שחשבו שהיא יהודיה דירגו אותה בצורה יותר שלילית מאלה שלא, רק בתנאי שנאמר להם שהם לא הצליחו במבחני האינטליגנציה. בנוסף, הדימוי העצמי שלהם עלה מתחילת הניסוי לאחר שהם “הוציאו את זה” על היהודייה.
- מחקר 2: ראשית, הנבדקים קיבלו ביקורת או שבח ע”י רופא לבן או שחור. החוקרים שיערו כי הנבדקים יקבלו את השבחים אך יטילו ספק בביקורת בתירוץ שקשור לגזע של הרופא. נבדקים שקיבלו ביקורת יתייחסו לאדם כשחור, ואם קיבלו שבח יתייחסו לאדם כרופא. לאחר מכן, הנבדקים ביצעו מטלת החלטה לקסיקלית- האם רצף אותיות הוא מילה. חלק מהמילים היו קשורות למקצוע הרפואה (ביה”ח,מרשם) וחלקן קשורות לסטריאוטיפים נפוצים לגבי שחורים (ג’ז,ראפ). נבדקים שקיבלו ביקורת מהרופא השחור זיהו במהירות מילים הקשורות לשחורים ונבדקים שקיבלו שבחים מהרופא השחור זיהו במהירות מילים הקשורות לרפואה.
2) תיאוריית תסכול-אגרסיביות (Frustration Aggression Theory)
כל מי שנתקע בפקק מכיר את התיאוריה: תסכול מוביל לאגרסיביות. תיאוריה זו מצדדת בגישה מוטיבציונית ביחס לדעות קדומות ואפליה, לפיה אנשים נוטים יותר להשמיץ קבוצה אחרת
(out-group)
כשהם מתוסכלים או כועסים. התיאוריה מנבאת שמצבי תסכול יביאו לאגרסיביות גוברת. ניתן להבחין כאן בגבול הדק בין תיאוריות כלכליות ומוטיבציוניות. אם מקור התסכול הוא הקבוצה שלגביה יש דעות קדומות ואפליה, אזי התיאוריה היא גם מוטיבציונית וגם כלכלית. אם מקור התסכול הוא לא הקבוצה, אלא חדר מחומם מידי או זיכרון של חוויה מעצבנת שארעה קודם לכן, ההסבר הכלכלי אינו מתאים והגישות מתפצלות.
מאגרסיבית מוכללת לאגרסיביות ממוקדת
From generalized aggression to targeted aggression
הקשר בין תסכול לאגרסיביות לא מסביר דעות קדומות ואפליה שכן תסכול גורם לאגרסיביות מוכללת. כמו כן, לפעמים הכעסים מופנים כלפי האנשים שאנו אוהבים, ולכן הקשר בין תסכול ואגרסיביות לא מסביר את זה שהאגרסיביות מופנית לקבוצה ספציפית. לפעמים אנחנו לא יכולים לגלות את מקור התסכול האמיתי מבלי לחוות קושי נוסף, ולכן אנו מפנים את התסכול ל-
safer target.
לדוגמא: אנטישמיות. למרות שיהודים היו מתקבלים בברכה בכל מקום, בזמנים קשים במדינה כעס רב הופנה כלפיהם.
ניסוי:
(Hovland & Sears)
בדק את הקשר בין מחיר הכותנה, שהייתה רכיב חשוב בכלכלה באותה תקופה, לבין מספר הלינצ’ים בשחורים בדרום ארה”ב בין 1882-1930. שיערו שמחירי כותנה גבוהים עוררו תסכול רב והביאו למספר גדול יותר של לינצ’ים. אכן נמצא קשר שלילי חזק בין הגורמים. אנליזה מחודשת של נתוני המחקר אף חיזקה את תיאורית תסכול-אגרסיביות ומצאה גם קשר שלילי דומה אך קצת יותר חלש בין מצב הכלכלה לבין הלינצ’ים בלבנים. כלומר, תסכול אכן גורם לאגרסיביות כללית אך היא מופנית יותר כלפי אוכלוסיות חלשות. אלמנט זה הופך את התיאוריה מתיאורית אגרסיביות לתיאורית אפליה. (אין בספר)
הערכה של הפרספקטיבה המוטיבציונית
חוזק של ההשקפה המוטיבציונית: בנויה על 2 רכיבים אנושים שחשיבותם לא מוטלת בספק:
אנשים מבחינים בקלות בין “אנחנו” ל”הם”
והקבוצות אליהן הם משתייכים קשורות לרצון לשפר את הדימוי העצמי שלהם.
אנשים נוטים להיות תוקפניים כשהם מתוסכלים, לרוב על חשבון החלשים ביותר.
הפסיכולוג החברתי רוג’ר בראון תיאר את הקונפליקט בין קבוצות כ”שרפרף חזק בעל 3 רגליים”, משום שהוא מבוסס על:
1) הנטייה המתמשכת של אנשים לסטריאוטיפיזציה (פרספקטיבה קוגניטיבית)
2) הנטייה להאדיר את ה-
In-group
ולהקטין את מי שאינו נמצא בה (כלכלית+מוטיבציונית)
3) הנטייה ליצור חברות שבהן חלוקת המשאבים לא שווה ויוצרת עוינות בין קבוצות (כלכלית+מוטיבציונית)
הן הפרספקטיבות הכלכליות והן המוטיבציוניות הראו נטייה לתגמל את קבוצתנו ולהעניש חיצוניים לה - רגל מס’ 2. שתי הגישות הסבירו גם כן כיצד חלוקה לא שוויונית של משאבים יכולה ליצור תסכול, שבתורו גורם לעוינות בין קבוצות – רגל מס’ 3. בכדי להסביר את רגל מס’ 1 – סטריאוטיפיזציה - יש לגשת אל הפרספקטיבה הקוגניטיבית. (אין בספר)
