Reading Materials Chap. 4: Social Cognition Flashcards
(132 cards)
האם היעדר מידע מספיק שניתן לבסס עליו שיקול דעת נכון מונע מאנשים מלהחליט על אדם או מצב?
לעיתים רחוקות
ניסוי: ג’נין וויליס ואלכס טודרוב (2006).
הציגו למשתתפים מספר רב של פרצופים וביקשו מהם לדרג עד כמה כל אדם נראה אמין, מוכשר, חביב, תוקפני או מושך.
לחלק מהמשתתפים ניתן זמן רב ככל שרצו לעשות כל דירוג, ושיפוטי התכונות שלהם שימשו כ”תקן הזהב” של השוואה - ההתרשמות המובהקת ביותר שאדם יכול ליצור על סמך צילומים בלבד.
משתתפים אחרים התבקשו גם לדרג את התמונות, אך לאחר שראו כל פנים רק לשנייה, לחצי שנייה או לעשירית השנייה. לאחר מכן התבקשו לעשות שיפוט מהיר ובדקו האם השיפוטים תאמו.
מה היו תוצאות הניסוי?
ראו שהשיפוטים תאמו בצורה יוצאת דופן עם ההערכה הארוכה והמחושבת יותר.
למעשה, המתאם בין פסקי דין שנעשו אחרי זמן רב ואלה שנעשו בעשירית השנייה היו גבוהים כמעט כמו מתאם בין שיפוטים שנעשו בזמן רב לאלו שנעשו בשנייה שלמה.
כלומר: חלק גדול ממה שאנו מסיקים על אנשים על סמך הפנים שלהם נקבע כמעט באופן מיידי.
טודורוב ועמיתיו ערכו ניסוי בו המשתתפים דירגו מספר רב של תצלומים של פרצופים שונים על ממדי האישיות שאנשים נוטים להזכיר באופן ספונטני כאשר הם מתארים פרצופים (2008).
מה היו תוצאות הניסוי?
כשהם הסתכלו איך כל השיפוטים היו קשורים זה לזה, הם גילו שני מימדים בולטים:
- מימד חיובי-שלילי: הכולל הערכות כמו האם מישהו נתפס כאמין או לא אמין, אגרסיבי או לא תוקפני.
- מימד הכוח: הכולל הערכות כגון האם מישהו נראה בטוח בעצמו או מבויש, דומיננטי או כנוע.
נראה אם כן שאנשים אמורים לעשות שיפוטים חשובים למדי על אחרים: האם יש לפנות אליהם או להמנע (ממד 1), והאם הם סבירים להיות דומיננטים או אנדרדוג (מימד 2).
אם נסתכל על הפרצופים שנראים כאמינים, ראויים ולא דומיננטיים, נשים לב שהם נוטים להיראות כמו פרצופים של תינוקות.
נכון או לא נכון?
נכון
מה הראה המחקר של לסלי זברוביץ ועמיתיה לגבי מבוגרים עם תווי פנים תינוקיים?
מחקר של לסלי זברוביץ ועמיתיה הראה שמבוגרים עם תווי פנים תינוקיים- כמו עיניים עגולות גדולות, מצח גדול, גבות גבוהות, סנטר מעוגל וקטן יחסית, נוטים להעלות בשיפוט הרבה מהמאפיינים הקשורים לאנשים צעירים מאוד.
הם נשפטים להיות חלשים יחסית, תמימים וכנועים, ואילו מבוגרים עם עיניים קטנות, מצח וסנטר זוויתי ובולט נוטים להיחשב כחזקים, מתחרים, ודומיננטיים.
מדוע הגיוני שאנו מחשיבים מבוגרים עם פני תינוק כבלתי מזיקים יחסית וחסרי אונים?
האתולוג הנודע קונרד לורנץ שיער שהחמידות של הצעירים במינים רבים של יונקים מפעילה תגובה בנויה, אוטומטית המסייעת להבטיח שהצעירים וחסרי האונים יקבלו טיפול הולם.
האופי האוטומטי של התגובה שלנו למאפיינים אינפנטיליים מגדילה את הסבירות לכך שנעשה הכללה יתרה ונראה אפילו מבוגרים כאלו כבעלי תכונות כמו אמון, ראויים וידידותיים.
מהן ההשלכות להערכות שלנו לגבי מבוגרים עם פני תינוק?
להערכות הללו יש השלכות דרמטיות: אנשים עם פני-תינוק זוכים ליחס נוח יותר כנאשמים בבית המשפט אבל הם מתקשים יותר להיראות כמתאימים למשרות “מבוגרים”, כגון בנקאות.
הגדר
Snap Judgement
שיפוט מהיר
לפעמים חשוב לא פחות לדעת מה אנשים אחרים חושבים על הבנאדם מאשר לדעת את המאפיינים האמיתיים של אותו אדם. באותם מקרים, השאלה הרלוונטית מסתכמת בכמה טוב שיפוטים מהירים מנבאים את מה שנחשב לדעת קונצנזוס.
מה מחקרים מראים בנושא?
הראיות מעידות ששיפוטים מהירים דווקא מנבאים טוב את דעת הקונצנזוס
במחקר אחד, הוצגו למשתתפים, למשך שנייה אחת, תמונות של המועמדים הרפובליקנים והדמוקרטים בבחירות לקונגרס בארה”ב וביקשו מהם לציין אילו מועמדים נראים מוכשרים יותר.
מה היו תוצאות הניסוי?
אלה שנשפטו להיות מוכשרים יותר על ידי רוב הנבדקים זכו ב-69 אחוז מהמירוצים
מדוע פסקי הכשירות של שיפוטים מהירים עלולים להיות חסרי תוקף?
ייתכן שהאדם הנחשב ככשיר יותר לא באמת מוכשר יותר. עם זאת, מה שחשוב בחיזוי תוצאות הבחירות הוא לא מה שנכון באמת, אלא מה שהציבור מאמין שהוא נכון.
בשורה אחרת של מחקר, הראו למשתתפים דוגמאות קצרות של פרופסורים המלמדים בכיתה (שלושה קטעי וידאו אילמים בני 10-שניות) וביקשו לדרג את הפרופסורים במגוון מימדים, כמו כמה חרדה הם מציגים, כמה הם מוכשרים, פעילים וחמים.
מה היו תוצאות המחקר?
ההערכות המהירות יחסית הללו תאמו את הערכות התלמידים של הפרופסורים בסוף הסמסטר.
במילים אחרות, התגובות המהירות אכן הצליחו לחזות שיפוטים מאוחרים יותר על סמך חשיפה למדגמים גדולים בהרבה של התנהגות.
אבל אנחנו עדיין לא יודעים האם התגובות האלו תקפות לגבי איך הפרופסורים באמת- לפי כמה הם מתאימים להיות השיפוטים של מומחים חינוכיים, למשל, או עד כמה התלמידים שלהם מצליחים במבחנים, כמה סטודנטים הצטרפו לכיתה של פרופסור אחר.
במחקר נוסף, המשתתפים היו צריכים לקבוע נטייה מינית על בסיס של 10 שניות של הומואים, לסביות והטרוסקסואליים היושבים על כיסא.
(המחקר הטיל ספק במושג גיידאר)
מה היו תוצאות הניסוי?
המשתתפים הצליחו לקבוע נטייה מינית מעבר לרמות הסיכוי
במחקר נוסף, המשתתפים היו צריכים לקבוע נטייה מינית על בסיס של 10 שניות של הומואים, לסביות והטרוסקסואליים היושבים על כיסא.
(המחקר הטיל ספק במושג גיידאר)
מה היו מסקנות הניסוי?
הראיות הזמינות מצביעות אפוא על כך שלעתים קרובות יש אפילו תוקף מסוים לרשמים המבוססים על חשיפה קצרה ביותר להתנהגות של אנשים אחרים.
האם זה חכם לתת אמון בשיפוט המהיר שלנו?
זה כנראה לא חכם לתת יותר מדי אמון בשיפוט המהיר שלנו- משום שבאופן כללי הוא מכיל רק גרעין של אמת, אבל הם כן יכולים לספק גרעין.
מהי תופעת הבורות הפלורליסטית?
מתרחשת בכל פעם שאנשים פועלים בדרכים שמתנגשות עם האמונות הפרטיות שלהם בגלל דאגה מההשלכות החברתיות.
זה מביך להודות שאתה לא מבין הרצאה כשאתה חושד שכולם כן הבינו, אז אתה מתנהג כאילו אתה לא מבולבל. עם זאת, כאשר כולם עוקבים אחר ההיגיון הזה, כולם מטעים אחד את השני לגבי הנורמה הקבוצתית האמיתית.
בורות פלורליסטית שכיחה במיוחד באילו מצבים?
במצבים שבהם “קשיחות” היא מוערכת ואנשים מפחדים להראות את הדחפים העדינים שלהם.
ניקול שלטון וג’ניפר ריצ’סון (2005) בחנו צורה נוספת של בורות פלורליסטית, בעלת השלכות עמוקות על פעולות-בין בני קבוצות אתניות שונות.
החוקרים חזו שאנשים עלולים לדאוג שמישהו מקבוצה אתנית אחרת לא יהיה מעוניין לדבר איתם.
לכן, פתיחת שיחה תיראה מסוכנת, משהו שהם אולי ירצו להימנע ממנו מחשש שידחו אותם.
כתוצאה מכך, לא מתבצעת מחוות פתיחה ולא נוצר קשר.
כאשר שלטון וריצ’סון שאלו את התלמידים סדרה של שאלות ממוקדות כדי לחקור את הנושא הזה מה הם גילו?
הם גילו שלמרות שהתלמידים ייחסו בדרך כלל את כישלונם ביוזמה ליצירת מגע לפחד שלהם מדחייה, הם הניחו שהאדם השני לא יזם את הקשר בגלל חוסר עניין ביצירת חברויות הנעות בין עדויות שונות.
כששני הצדדים מניחים שהשני לא מעוניין, אף אחד לא עושה את המאמץ להיות חברים.
ניקול שלטון וג’ניפר ריצ’סון (2005) בחנו צורה נוספת של בורות פלורליסטית, בעלת השלכות עמוקות על פעולות-בין בני קבוצות אתניות שונות.
החוקרים חזו שאנשים עלולים לדאוג שמישהו מקבוצה אתנית אחרת לא יהיה מעוניין לדבר איתם.
לכן, פתיחת שיחה תיראה מסוכנת, משהו שהם אולי ירצו להימנע ממנו מחשש שידחו אותם.
כתוצאה מכך, לא מתבצעת מחוות פתיחה ולא נוצר קשר.
כאשר שלטון וריצ’סון שאלו את התלמידים סדרה של שאלות ממוקדות כדי לחקור את הנושא הזה מה הם גילו?
הם גילו שלמרות שהתלמידים ייחסו בדרך כלל את כישלונם ביוזמה ליצירת מגע לפחד שלהם מדחייה, הם הניחו שהאדם השני לא יזם את הקשר בגלל חוסר עניין ביצירת חברויות הנעות בין עדויות שונות.
כששני הצדדים מניחים שהשני לא מעוניין, אף אחד לא עושה את המאמץ להיות חברים.
ניקול שלטון וג’ניפר ריצ’סון (2005) בחנו צורה נוספת של בורות פלורליסטית, בעלת השלכות עמוקות על פעולות-בין בני קבוצות אתניות שונות.
החוקרים חזו שאנשים עלולים לדאוג שמישהו מקבוצה אתנית אחרת לא יהיה מעוניין לדבר איתם.
לכן, פתיחת שיחה תיראה מסוכנת, משהו שהם אולי ירצו להימנע ממנו מחשש שידחו אותם.
כתוצאה מכך, לא מתבצעת מחוות פתיחה ולא נוצר קשר.
כאשר שלטון וריצ’סון שאלו את התלמידים סדרה של שאלות ממוקדות כדי לחקור את הנושא הזה מה הם גילו?
הם גילו שלמרות שהתלמידים ייחסו בדרך כלל את כישלונם ביוזמה ליצירת מגע לפחד שלהם מדחייה, הם הניחו שהאדם השני לא יזם את הקשר בגלל חוסר עניין ביצירת חברויות הנעות בין עדויות שונות.
כששני הצדדים מניחים שהשני לא מעוניין, אף אחד לא עושה את המאמץ להיות חברים.
מהם סוגים שונים של מידע מטעה ממקור ראשון?
- בורות פלורליסטית
pluralistic ignorance - נבואות שמגשימות את עצמן
self-fulfilling prophecy
הגדר נבואה המגשימה את עצמה
self-fulfilling prophecy
הציפיות שלנו מובילות אותנו להתנהג בדרכים המעוררות את עצם ההתנהגות שאנו מצפים מאחרים. אם אנחנו חושבים שמישהו לא ידידותי, אנחנו צפויים להציע כתף קרה בעצמנו, אשר צפויה לעורר את הקור שציפינו לו.
ההדגמה המפורסמת ביותר של ההשפעה של העצמי על הגשמת נבואות הוא מחקר שבו חוקרים אמרו למורים בבית ספר יסודי שמבחני התאמה הצביעו על כך שניתן היה לצפות מחלק מהתלמידים שלהם “לפרוח” אינטלקטואלית בשנה הקרובה.
במציאות, התלמידים המתוארים כך נבחרו באופן אקראי.
מה היו תוצאות המחקר?
הציפייה שסטודנטים מסוימים יעברו פרץ גדילה אינטלקטואלי הניע דפוס של אינטראקציה בין התלמיד למורה שהוביל את אותם סטודנטים לקבל ציון גבוה יותר במבחני
IQ
בסוף השנה.
במחקר בולט אחר, סול קאסין, כריסטין גולד- סטיין, וקן סביצקי (2003) גרמו לכמה תלמידים לבצע פשע מדומה (גניבת 100$ מארון מעבדה נעול) בעוד תלמידים אחרים סתם היו בזירת הפשע.
התלמידים האלו לאחר מכן תושאלו על ידי סטודנטים אחרים שהטו אותם לחשוב שאותם התלמידים הם אלו שביצעו את הפשע/ היו חפים מפשע.
מה היו תוצאות הניסוי?
הסטודנטים החוקרים שחשבו שהחשודים אכן ביצעו את הפשע, שאלו שאלות יותר מרשיעות ובאופן כללי ערכו חקירה יותר אגרסיבית וחמורה. זה בתורו גרם לכך שאותם חשודים התנהגו בצורה יותר מתגוננת, שגרמה להם להתפס כיותר אשמים בפני קבוצת משקיפים אשר האזינו לקלטות המכילות רק את הערות החשודים (ללא שאלות החוקרים שהוסרו). כאשר החוקרים חשבו שמישהו אשם, הם פעלו בדרכים שגררו ראיות לכאורה לאשמה