מערכת השתן Flashcards
(45 cards)
3 שכבות של מעטפת הכליה
קופסית הכליה- רקמת חיבור צפופה שתפקידה הגנה, מעל תהיה רקמת אדיפוס- רקמת שומן שאחראית להגן ולהחזיק את הכל במקום ורקמת חיבור נוספת מעל הכל- זה יהיה סוג של סנדוויץ של רקמות חיבור ובאמצע רקמת שומן.
נפרופטוזיס
החלקת הכלייה ממקומה בעקבות חוסר שומן- המעטפ השומנית מתפרקת- אין מה שיחזיק את הכליות והן יחליקו מטה ויהיו תלויות רק על כלי דם- זה יגרום לבעיה בזרימת הדם. דורש התערבות כירורגית.
לאנורקסים יהיה סיכון להחלקת הכליה.
מבנה הכליה
שער הכליה- זהו מקום כניסה לעורק, ויציאה של הוריד וצינור השופכן. הוא יהיה לפני הכניסה לכליות.
קליפה- האזור החיצוני, בהיר יותר.
ליבה- החלק הפנימי.
יהיו לאדם 10-18 פירמידות מדולריות (ליביות-פנימיות), החלק השפיצי שפונה לתוך הכליה יקרא פטמה. תהיה רקמת חיבור שתפקיד בין הפירמידות- כל כליה תהיה מחולקת לאונותת- אונה היא פירמידה אחת כזו.
אונות הכליה- כל אונה (פירמידה+חלק מהקליפה)- מייצרת את השתן, מעבירה אותו לגביעים קטנים שנקראים נפרונים- הם מעבירים את השתן לגביעים גדולים יותר, כשלבסוף הם ינוקזו לאגן הכליה. משם אל השופכנים ואל שלפוחית השתן.
מהגביעים ומטה- הצינורות מרופדים באפיתל מעבר.
תפקידי מערכת השתן
ויסות כמות האלקטרוליטים- יונים- סידן, אשלגן…
ויסות מאזן חומצה\בסיס- הכליות מווסתות כמה יוני מימן יהיו לנו בדם- הם האחראים על הpH.
שמירה על נפח הדם ולחץ הדם- הכליות מחליטות כמה מים נוציא בשתן, זה ישפיע על נפח הנוזלים ועל נפח הפלזמה.
ויסות לחץ אוסמוטי של נוזלי הגוף- ויסות החלקיקים שמושכים אליהם מים.
יצירת הורמונים- מספר קטן של הורמונים מופרשים מהכליות- אריתרופואטין, רנין, קליצטרול ועוד.
הרחקת פסולת- חנקנית (נוצרת בטבעיות מפעילות הגוף שלנו), תרופות, עודף הורמונים.
אספקת הדם לכליה
2 הכליות מאוד דמיות ולכן הן מקבלות אספקת דם של 1200 מ”ל דם בדקה.
עורק הכליה-> עורקים מקטעיים-> עורקים בין מקטעיים-> עורקים קשתיים (סוג של סל בבסיס הפירמידות)-> עורקיקים מכניסים-> פקעיות (רשת נימית בצורת כדור)-> עורקיקים מוציאים-> נימים סובבי אבובית-> ורידונים-> ורידים-> וריד הכליה
עצבוב הכליה
המערכת הסימפתטית מעצבבת את העורקיקים המכניסים והמוציאים. היא מגיעה גם לנפרון עצמו (לאבובית הרחוקה ולצינור האיסוף). היא אחראית על בקרת נפח השתן- כמה נוציא. המערכת הפרסימפתטית מעצבבת את אגן הכליה, את השופכנים ואחראית על תהליכים פוסט רנליים (שקורים לאחר ייצור השתן). מערכת העצבים הסומטית- הרצונית, מעצבבת את הכאב מחלקי הכליה השונים, כדי לדעת אם יש בעיה בכליות…
גופיף כלייתי
בנוי מכמה חלקים. בפנים יהיה הגלומרולוס (רשת נימי דם), מסביב הקליפה. הגלומרולוס עטוף בשכבה של תאים, תאים פודוציטים- יוצרים מעטפת סביב הגלומרולוס- זו השכבה הפנימית, מוקפת אפיתל והיא ויסצרלית. קופסית באומן, שהיא מעטפת תהיה שכבה פריאטלית, וביניהם יהיה חלל הנקרא חלל באומן. תאים מזנגיאלים הם תאים שיהיו בין העורקיקים ובין תאי האנדותל.
אבובית מפותלת מקורבת
באבובית יהיו תאי אפיתל קובייתיים, הם יהיו עם המון מיטוכונדריה וסיסונים- היות והתאים מאוד פעילים בספיגה.
לולאת הנלה
הצנרת הם תאי אפיתל שטוחים. מורכב מזרוע דקה יורדת, הופך לזרוע דקה עולה (ביניהן תהיה לולאה), בהמשך תהיה זרוע עבה עולה. מה שיקרה בחלק אחד בלולאה- ישפיע באופן ישיר על החלק השני.
בכליות שני סוגים של נפרונים-
נפרונים קורטיקליים- זה יהיה 85% מהנפרונים, לולאות הנלה קצרות, לזרוע העולה חלק עבה בלבד.
נפרונים סמוכי ליבה- 15% מהנפרונים, לולאות ההנלה שלהם ארוכות, לזרוע העולה חלק עבה ודק.
אבובית מפותלת מרוחקת
תאים קובייתיים. יש הבדל בין החצי הראשון לחצי השני. החצי הראשון- המשך של לולאת הנלה (החלק העבה), החצי השני- תאים עם אותו תפקיד של צינור האיסוף. יהיה בחצי השני תאים עיקריים- שהם אחראים על בקרה הורמונלית על מיהול השתן, ותאי ביניים- הם תאים עם סיסונים שאחראים על הpH.
הסינון בלחץ
מעבר של מים ומומסים מהדם שבפקעית אל חלל באומן- התוצאה תהיה תסנין גלומרולרי.
הפודוציטים, שהם תאי אנדותל (מחוררים\מנוקבים) ונראים כמו מסננת, נתמכים על ידי קרום בסיס. הם יצרו מבנה וביניהם יהיו חריצי סינון- זוהי רשת חלבונים המאפשרת סינון ומעבר. תהליך הסינון- חומרים עוברים מהדם בפקעית דרך שלוש שכבות- אנדותל מנוקב, קרום בסיס וחריצי הסינון- וזהו מחסום הסינון הגלומרולרי.
מחסון הסינון הגלומורולרי
נוכחות המחסום היא קריטית. בערך 20% מפלסמת הדם עוברת דרכו ביום. אצל גבר ממוצע 180 ליטר יעברו ואצל אישה 150 ליטר- כאשר הרוב יחזור (לא הכל יצא בשתן).
את האנדותל המנוקב- יעברו מולקולות קטנות מאוד- מתחת ל1000A, המולקולות שיחצו את האנדותל יגיעו לקרום הבסיס- שהוא רשת של חלבונים גליקופרוטאינים במטען שלילי- מי שיצליח לחצות את קרום הבסיס אלו חלקיקים עם מטען חיובי- קטיונים. המולקולות שיעברו את קרום הבסיס ימשיכו לפודוציטים (חריצי הסינון)- החריצים בגודל של עשרות A, וגם שם יהיו גליקופרוטאינים- מי שיעבור יהיה שוב מולקולה קטנה מאוד ובמטען חיובי (אם המולקולה קטנה מאוד- עד 36A, היא יכולה לעבור גם אם תהיה במטען שלילי).
כוחות סטרלינג ולחץ הסינון נטו
יש 4 כוחות- 2 דוחפים החוצה ו2 דוחפים פנימה. לחץ הדם דוחף החוצה והלחץ האוסמוטי מתנגד.
לחץ הסינון נטו NFP
בכלי דם רגילים, לחץ הדם הוא 35 ממ”כ ובפקעית הוא 55 ממ”כ (העורקיק המוציא צר מהעורקיק המכניס- ולכן תהיה כניסה רבה יותר של דם), זה יגרום ללחץ דם גבוה יותר- וזה הלחץ המוציא.
לחץ הידרוסטטי בקופסית הוא 15 ממ”כ (מים יצאו החוצה ויצטבר נוזל בחלל באומן- זה יפריע ויהיה לחץ להחזיר).
הלחץ האוסמוטי של הדם הוא 30 ממ”כ והלחץ האוסמוטי של התסנין הוא 0 ממ”כ.
לחץ הסינון של הכליות יהיה 10 ממ”כ.
קצב הסינון הגלומורולרי GFR
סינון בלחץ מסוים יוצר קצב סינון מסויים. אם הNFP (לחץ הסינון נטו) יהיה 10 ממ”כ, אצל אישה קצב הסינון יהיה 105 מ”ל בדקה ואצל גבר 125 מ”ל בדקה. GFR תקין אצל אדם בריא ובוגר- 120 מ”ל בדקה.
הקצב יהיה תלוי בלחץ הסינון ובמבנה. נשמור על לחץ קבוע- לחץ אוסמוטי בדם, לחץ בקופסית, והלחץ בפקעית- נעשה זאת באמצעות העורקיקים. אם יהיה לחץ גבוה מידי- מנגנון יופעל וישנה אותו בהתאם. יהיו שינויים בקוטר העורקיק המכניס והמוציא, זו תהיה סוג של בקרה.
גם מחסום הסינון ישפיע על הקצב- האנדותל והתאים הפודוציטים… המזנגיאלים אחראים על שטח הסינון- הם מתכווצים או מתרחבים וזה משנה את מבנה המחסום ואת שטחו. זו בקרה של הכליה.
לחץ דם בכליות גבוה מידי
אם לחץ הדם בכליות יהיה גבוה מידי- המחסום הגלומורולרי לא יצליח לעמוד בלחץ ודברים שלא נרצה שיסתננו, יסתננו
לחץ דם בכליות נמוך מידי
אם לחץ הדם בכליות יהיה נמוך מידי- קצב הסינון יהיה נמוך, לא יהיה מספיק לחץ על הכליות ותהיה אי ספיקת כליות, לא יהיה שחרור שתן.
הבקרה על קצב הסינון הגלומרולרי
זו הבקרה ששומרת על קצב הסינון קבוע. זה מנגנון הנמצא סמוך לפקעית.
תאים מגורגרים נמצאים בדופן העורקיק המכניס, הם מלאים בבועיות שמכילות את ההורמון רנין. התאים חשים בשינויים בנפח הדם- כשתהיה ירידה בנפח הדם, הם יפרישו רנין. הכתם המעובה- אלו תאים שנמצאים בדופן האבובית הרחוקה, הם נוגעים בעורקיק המוציא והמכניס. הם יחושו בשינוי בתסנין, בנפח ובלחץ האוסמוטי שלו, ויעכבו שחרור חנקן חד חמצני (NO) מתאי האנדותל (החנקן מרפה שרירים), הם לא יאפשרו לעורקיק להתרחב. התאים המזנגיאלים יחושו בעלייה בלחץ דם, ישנו את צורתם, יתכווצו ובכך יורידו את זרימת הדם לפקעית.
המנגנון המיוגני
מכווץ את העורקיק המכניס בלבד.
כשתהיה קצת עליה בלחץ הדם בכליות- העורקיק המכניס יתנפח מעבר לרצוי, יגיב הפוך, ויהיה רפלקס שיגרום לעורקיק להתכווץ (היות ויהיה מתח בתאי האנדותל ובתאים המזנגיאלים). העורקיק המכניס יתכווץ- ויכנס פחות דם לפקעית- לחץ הדם יעלה וקצב הסינון יישאר קבוע. זה יקרה בכמה שניות, אבל יחזיק מעמד זמן קצר מאוד.
משוב אבובית-פקעית
המשוב מחזק את המנגנון המיוני ומרחיב את העורקיק המוציא.
לאחר הרפלקס וכיווץ העורקיק, יהיו כמה שניות בהן הסינון עולה. יספיקו שניות שיצאו מים ומומסים. התסנין עצמו יגיע לאבובית המורחקת- שהתאים בה ירגישו משהו שונה- ההרכב יהיה שונה. הם יגיבו בעצמם. עליה בלחץ דם יגרום לעליה ברמת נתרן, בכלור ובמים. תאי הכתם המעובה יגיבו בשחרור ATP שייקשר לקולטנים. הקולטנים שנקשרים לעורקיק המכניס שונים מהקולטנים שנקשרים לעורקיק המוציא.
בעורקיק המכניס הATP משפיע על החנקן החד חמצני (NO) ומעכב אותו- הוא ממשיך את הכיווץ.
בעורקיק המוציא תהיה השפעה הפוכה- הוא מרחיב את העורקיק.
העורקיק הנכנס מתכווץ והעורקיק המוציא מתרחב. זה יישמר לזמן ארוך יותר.
הבקרה ההורמונלית על קצב הסינון הגלומרולרי
כשלחץ הדם יורד, נשמור על הקצב על ידי הרחבת העורקיק המכניס או כיווץ העורקיק המוציא- וזה יהיה בצורה הורמונלית.
ירידה בלחץ דם תגרום לתאים המגורגרים לשחרר רנין, אותו ישחררו גם תאי הכתם המעובה. הרנין יסתובב בדם, יגיע לכבד, ושם יפגוש אנגיוסטינוגן- ויהפוך אותן לאנגיוסטן 1. הוא יסתובב בדם עד שיגיע לריאות ויפגוש אנזים הנקרא ACE- שישנה את צורתו לאנגיוסטן 2- שזו תהיה הצורה הפעילה שלו. אנגיוסטן 2 יודע לכווץ עורקיקים בכל הגוף (פה הוא יכווץ את העורקיק המוציא). הוא גם יודע להגיע לבלוטת האדרנל שנמצאת מעל הכליות ולהגיד לה לשחרר הורמון אלדוסטרון- שהוא מעורר ספיגה חוזרת של מים. בנוסף, הוא מעורר את מרכז הצמא ומעודד הפרשת ADH, שגם הוא מעודד ספיגת מים.
בקרת מערכת העצבים הסימפתטית על קצב הסינון הגלומרולרי
מנגנון עצבי שיפעל כשתהיה צניחה של לחץ הדם- מתחת ל90 ממ”כ, ישוחרר נוראדרנלין שיכווץ את העורקיק הנכנס ותהיה סוג של סגירת כליות- וזו תהיה ירידה בקצב הסינון.
ספיגה חוזרת
החזרת מים ומומסים מהתסנין אל הדם. נרצה להחזיר לדם את כל מה שלא אמור להיות מופרש בשתן.
מנגנוני ספיגה חוזרת- דיפוזיה פשוטה, דיפוזיה מואצת, שאיבה ראשונית\ משנית.
אוסמוזה- מים נודדים מתמיסה מהולה לתמיסה מרוכזת. נראה בכליות 2 סוגי אוסמוזה-
ספיגה חוזרת מחויבת- קורית בהתאם לחוקי הטבע. רוב המים יחזרו לדם באוסמוזה הזו. רוב הספיגה לא מבוקרת. כ90%
ספיגה חוזרת בררנית- נוכל לבקר כמה מים יחזרו אל הדם (בנפרון) באמצעות בקרה הורמונלית. רק 9% של ספיגה היא מבוקרת.
האחוז הנותר הוא בנוזל הבין תאי.
הספיגה החוזרת באבובית המקורבת
2\3 של מים ומלחים ייספגו באבובית המקורבת. כל הנוטריינטים יצטרכו לחזור לדם באחוז מלא. הלחץ האוסמוטי של הדם ושל התסנין יהיה זהה- 300. כמות המים והחלקיקים שחזרו תשאיר אותנו באותה התמיסה.
