תרמורצפטורים ונוזיצפטורים

Question 1

רצפטורים לטמפרטורה

מה הטווח המינימלי שלהם?

Answer 1

• תרמורצפטורים. יכולים לתפוס שינויים מזעריים ביותר עד 0.2 מעלות.

Question 2

הסתגלות של תרמורצפטורים

Answer 2

הסתגלות מהירה

Question 3

מה ההבדל בין תרמורצפטורים למכאנורצפטורים

Answer 3

התרמורצפטורים לא מכוסים רקמת חיבור. במקום רקמת חיבור יש להם שלוחות.

Question 4

הסתגלות של תרמורצפטורים

Answer 4

הסתגלות מהירה

Question 5

חשיבות:

Answer 5

הגוף והמוח במיוחד, עובדים בטווח מסויים של טמפרטורת.
סט פוניט של 37 מעלות.
מעל 40 יכולים להתפתח נזקים והפרעות בתפקוד, ומתחת ל34 יכולות להתפתח הפרעות תנועה קשות, קוגניציה ודיכוי נשימתי.

Question 6

רמת הרזולוציה בגוף

Answer 6

אינה אחידה בכך הגוף. אין מיפוי עדיין. אנו יודעים שקצות הגוף יותר רגישים ממרכז הגוף (כמו במגע). ואילו גב כף היד יותר רגיש מכף היד.

Question 7

שדה רצפטיבי של תרמורצפטורים

Answer 7

• • קטן מאוד בגודל של 1 ממ.
• והם רגישים או לחום או לקור ולא לשינהם.

Question 8

רצפטורי חום:

Answer 8

• חשים התחממות – עלייה בטמפרטורות.
• מתחילים לעבוד בערך ב-30 מעלות.
  ככל שהטמפרטורה עולה, תדר ה
  -GR
  עולה בהדרגה עד בערך 45 מעלות – שם הפעילות דועכת.
• הם אחראים לחוש שינויים בחום בטווח מסויים עד הגבול המזיק. באיזור המזיק הם מתחילים להוריד את הפעילות שלהם ומתחילים לעבוד רצפטורי כאב.

Question 9

רצפטורי קור

Answer 9

• חשים התקררות – ירידה בטמפרטורה.
• מתחילים לעבוד כשיש נפילה בטמפרטורה מתחת ל-30 עד לטמפרטורה של 10 מעלות – שם הפעילות דועכת.
• בטווח בו פעילות התרמורצפטורים דועכת, רצפטורי הכאב נכנסים לעבודה.

Question 10

איזור הסף לכאב חום\קור-

Answer 10

האיזור שהו התרמורצפטורים מורידים את פעילותם ורצפטורי הכאב מתחילים לעבוד.

Question 11

תרמורגולציה:

Answer 11

• התרמורצפטורים יורים בתדירות הכי גבוהה כשיש שינוי בטמפרטורה ולא כשהיא סטטית, בגלל האדפטציה המהירה שלהם.
• לכן התרמורצפטורים פחות חשובים לאיתות על טמפרטורה אבסולוטית, אלא על שינויי טמפרטורה.
• המידע מגיע לקורטקס עובר לתפיסה החושית, אך גם להיפותלמוס לתפקוד מערכת העצבים האוטונומית.

Question 12

תגובות תרמורגולטוריות בחום:

Answer 12

• ואזודילטציה – יותר דם מגיע לפני העור והחום מתנדף החוצה. לכן אנחנו נראים אדמדמים
• הזעה – נידוף עודפי אנרגיה של חום
• אנחנו הרבה פעמים נמתחים כדי להגדיל את שטח הפנים של הגוף, וכך נידוף הטמפרטורה יעיל יותר

Question 13

תגובות תרמורגולטוריות בקור:

Answer 13

• ואזוקונסטריקציה – לא מאפשר להרבה כלי דם להגיע לפני העור וכך זה שומר על הטמפרטורה בתוך הגוף
• רעידות – כיווץ השרירים מייצר אנרגיית חום
• הזדקרות השיערות – שריד אבולוציוני. נראה זאת גם בזמן של פחד וחרדה בעיקר אצל חיות
• התכווצות – הופכים את עצמנו לקטנים יותר כדי להקטין את שטח הפנים של הגוף

Question 14

השפעת ההיפותלמוס:

Answer 14

מחקר הראה שהרגולציה נכנסת לפעולה לא רק בשינויי טמפרטורה, אלא גם בעקבות שינויים רגשיים.

ההיפותלמוס שמווסת את טמפרטורת הגוף, קשור גם למערכת עיבוד הרגשות.

Question 15

תרמורצפטורים יוצאי דופן:

Answer 15

ישנם תרמורצפטורים יוצאי דופן שמגיבים לטמפרטורות הפוכות ממה שאמורות להגיב. המיעוט.

לדוגמה- רצפטורי קור המשגרים אות מעל 48 מעלות, וכאלה של חום שמשדרים מתחת ל8 מעלות.

התחושות שמעוררים רצפטורים אלה נקראים תחושות פרדוקסליות.

זה מה שיכול להסביר את תחושת הבערה כשאנחנו מחזיקים קוביות קרח. כי יש גירוי של קור, אך מרגישים חום.

Question 16

thermal-grill illusion

Answer 16

• אשליה תחושתית הנוצרת כשנותנים גירוי סימולטני של חום וקור.
• מניחים יד מעל צינורות שיכולים לייצר חום וקור. אם יהיה צינור קריר-חמים-קריר-חמים זה יגרום לכאב שורף ובוער.
• זו אשליה שקשורה למערכת העצבים המרכזית, שמעידה על כך שהמסלולים התחושתיים של קור וחום עוברים באיזשהו מקום באינטגרציה. האינטגרציה גורמת למוח לטעות באינטרפרטציה שלו.

Question 17

רצפטורי כאב-

Answer 17

• עולים במסילות בנפרד.

מ הם יותר נפוצים מתרמורצפטורים.

מבנה-
free nerve ending
דומה לתרמורצפטורים. בנויים משלוחות שחודרות לתוך הרקמה ואין עליהם רקמת חיבור.

Question 18

מיקום רצפטורי כאב

איפה אין, ובאיזה עומק בעור

Answer 18

• ממוקמים במקומות רבים בגוף. במח עצמו אין נוסירצפטורים, אך בדורות, בגולגולת ובעור שמסביב כן.
• ישנם חלקים בכבד וחלקים תחתונים בריאות בהם אין רצפטורי כאב.
• נמצאים שטחית לעור.

Question 19

מאפייני רצפטורי כאב

Answer 19

• ספציפיות. מגיבים רק לגירויים בטווח מזיק.
• סלקטיביות. כאשר הם מופעלים הם גורמים אך ורק לכאב. תקף לכל סוגי הרצפטורים.

Question 20

ישנן ארבע קבוצות של נוזירצפטורים, מחולקות לפי אנרגיות הגירוי:

Answer 20

1. Mechanonociceptors –
   מגיבים לאנרגיית גירוי מכנית (לחץ, צביטה, מעיכה, מתיחה..)
2. Thermal nociceptors –
   מגיבים לגירויים תרמיים חזקים (חלק מגיבים לחום וחלק לקור)
3. Chemical nociceptors –
   מגיבים לגירויים כימיים מזיקים לדוגמה, החומר שממנו בנויה החריפות של הפלפל החריף –
   capsaicin
   ולריכוזים גבוהים של חומרים כימיים מסויימים (כמו חרדל/קינמון/חומצות/רעלנים/עוקצים של חיות).
4. Polymodal nociceptors –
   (פולימודל=הרבה גירויים) רגישים לאנרגיות גירוי שונות, כל שלוחה של הרצפטור רגישה לגירוי מסוג שונה (מכני, חום, קור)
   לא לגמרי יודעים למה צריך את הרצפטורים הפולימודאלים, יכול להיות שזה עבור גיבוי.

Question 21

אדפטציה של נוזיצפטורים

Answer 21

כמעט ואינם עוברים אדפטציה. בגירויים נמוכים יש מידה מסויימת של הסתגלות אך המכאיבים לא. הסיבה היא הישרדותית. גירוי מכאיב עלול לגרום לנזק משמעותי על הגוף.

Question 22

תפקיד נוזיצפטור

Answer 22

התראה מפני נזקים. הרצפטורים מאותתים למוח על נזק אקטואלי שכבר קרה הוא פוטנציאלי ברקמה.

Question 23

השלכות האיתות

Answer 23

השלכות האיתות:

1. בעקבות פעילות הרצפטורים המודעות לקיום תהליך מכאיב/פתולוגי מגיעה למוח.
2. בעקבות כך המוח שולח פקודות מהירות להסרת הכאב – להזיז את הגפה מגירוי מכאיב
3. המוח מתכנן אסטרטגיות פעולה כדי לעצור את התהליך הכואב – לדוגמה לקחת כדור
4. המוח לומד להבא להימנע מסיטואציות דומות בעתיד כדי למנוע כאב.

יש מצבים בהם יש נזק אך לא מרגישים כאב. בזמן שהגוף בסטרס זמני לא נרגיש ברגע הנתון אלא רק אחרי. כמו בתחרות, או מבחינה הישרדותית אם אריה רודף אחרינו.

Question 24

סיבים פריפריאליים לכאב וטמפרטורה:

Answer 24

סיבים דקים יותר, לכן הפוטנציאל יעבור לאט יותר. התחושה תגיע למודע רק אחרי תחושת מגע ומצב.

סיבי C- לא עטופים במיאלין ומוליכים אות במהירות של מטר לשנייה. אלו נוזירצפטורים ותרמורצפטורים של חום.

סיבי A דלתא- עטופים במיאלין, אך בעלי קוטר קטן יותר ומעטפת מיאלין דקה יותר מאשר סיבי A האחרים. מוליכים מידע במהירות של 10-15 מטר לשנייה. נוזירצפטורים ותרמורצפטורים של קור.

Question 25

מחלות דהמיאליניזציה:

Answer 25

סיבי איי דלתא פגיעים גם למחלות אלו. אפילו שמעטפת המיאלין שלה דקה יותר. לכן טרשת נפוצה פוגעת גם בתחושת כאב וקור. מאחר וחלק מתחושות הכאב עוברות בסיבי סי חסרי המיאלין- מחלות הפוגעות במיאלין יפגעו בתחושת הכאב בצורה חלקית, ובתחושת קור לא כואבת.

Question 26

מסילות לכאב וטמפרטורה.

Answer 26

* שני סוגי הסיבים חודרים תמיד לחומר האפור של הקרן הדורסלית ועושים סינפסה על גבי נוירונים בחומר האפור. * בקרן האחורית נמצאים נוירונים לתחושות אלה, ואין שם נוירונים שמקבלים מידע על מגע, ויברציה ותחושת מצב. * גם לתחושות כאב וטמפ יש מפת דרמטורים. * המידע שנכנס מסיפי איי האחרים גם מיועד להשפיע על תחושת הכאב.

Question 27

שלבקת חוגרת:

Answer 27

מחלה שמסמנת דרמטומים. המחלה נובעת מוירוס אבעבועות רוח- וירוס ההרפס. הוירוס נשאר רדום בגנגליה, ולפעמים מתעורר לאחר שנים ותוקף את סיבי העצב ששיכים לאותם גופים בגנגליה. ההתפרצות גורמת להתפתחות שלפוחיות על העור וכאב מאוד חזק באותם דרמטומים שבהם התעוררת הוירוס. הכאב יכול להמשך חודשים עד שנים.

Question 28

הולכה ברמת חוט השדרה:

Answer 28

הסיבים יכולים לעלות או לרדת מספר סגמנטים לפני שם חודרים לחומר האפור. המסילה בה הם עולים נקראת מסילת ליסאור- יכולים לעלות ולרדת עד 7 סגמנטים מהגמנט שאילו היו אמורים להכנס באופן אבעי. הסיבים נכנסים לחוט השדרה ומעבירים מידע לנוירונים נוזיספטיביים בקרן האחורית.

Question 29

המידע מהסיבים הדקים-

Answer 29

עושה סינפסות עם הנוירונים בחוט השדרה במטרה לעורר כאב.

Question 30

המידע מהסיבים העבים (איי אלפא ובתא שכן חודרים לחומר האפור)

Answer 30

עושה סינפסה עם חלק מהנוירונים במטרה לדכא כאב.

Question 31

איזור החצייה-

Answer 31

לאחר הסינפסה. בין הנוירון הראשון לשני.

Question 32

תאוריית שער הכאב:

Answer 32

תאוריה המציגה את הלך החשיבה בשנות ה60. כיום יודעים שהיא לא רלונטית אך חשוב לדעת אותה כי מציינים אותה במקורות מידע רבים והיא הייתה פורצת דרך, וחלק מהעקרונות שלה עדיין נכונות חלקית. התאוריה מנסה להסביר איך מתעורר\מדוכא כאב בקרן האחורית של חוט השדרה. בזמנו לא ידעו הרבה על הסיבים הדקים ולכן היא מתארת את המפגש בין הסיבים העבים (ולא דלתא) לנוירוני הכאב. לפי התאוריה: ברמת חוט השדרה, סיבי סי חודרים לחוט השדרה, ומפעילים נוירוני כאב אשר מעבירים את המידע למוח וגורמים להרגשת כאב. במקביל אותו סיב עושה סינפסה איניבטורית עם אינטרנוירון איניבטורי (כלומר, גורם לדיכוי של מדכא. ולכן למעשה אין דיכוי) סיבי איי יכולים גם להפעיל את נוירוני הכאב, אך הם לא עושים זאת כי ההפעלה יחסית חלשה. התפקיד העיקרי שלהם הוא אקטיבציית האינטנוריון האיניבטורי וכך הם מפריעים למידע לעלות למוח. כלומר, נניח שיש גירוי כואב שמשגר לנוירוני כאב- השער "פתוח". אם יופעלו גם סיבים עבים (לא סיבי כאב), כמו למשל סיבי מגע- הם יכולים להפעיל אינטנוריונים איניבטורים שידכאו את נוירוני הכאב בחומר האפור- יסגרו את ה"שער". בעקבות תאוריה זו ייצרו מכשירים שמטרתם לדכא כאב על ידי הפעלת סיבי איי אלפא ובתא. כיום ידוע שהפעלתם יכולה להפחית כאב. אך המנגנון המדוייק לא מתואר נכון התאוריית שער הכאב.

Question 33

תאוריית שער הכאב על פי ויקיפדיה

Answer 33

**תאוריית בקרת השער בכאב** , טוענת כי תחושת [כאב](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%90%D7%91) פיזי תלויה ב[נוסיצפטורים](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A6%D7%A4%D7%98%D7%95%D7%A8) (סיבים מסוג Aδ ו- C , עצבים המוליכים אותות בעקבות גירויים מזיקים/מכאיבים), אך עשויה להיות מבוקרת על ידי הפעלת סיבי מגע רגיל (סיבי עצבים שמוליכים תחושות מגע- סיבי Aβ) עקרון התאוריה הוא שתחושות הכאב ותחושות מגע רגיל (מגע לא מכאיב כגון ליטוף או שפשוף) "מתחרות" ביניהן על הכניסה אל המוח דרך "שער" שממוקם בחוט השדרה. בחוט השדרה ישנם סיבי L (גדולים) המגיבים למגע נעים, וסיבי S (קטנים) המתווכים ומגיבים לכאב. דוגמה טובה לשימוש יומיומי בעקרון זה היא שפשוף המצח או היד לאחר חבטה ובכך הפעלה של סיבי L . באופן סכמתי, המידע על גירוי מכאיב עובר דרך שלושה נוירונים: גירויים מזיקים בפריפריה (לדוגמה דקירה בעור) מפעילים את הנוירון הראשוני, הנוסיצפטורים (סיבי כאב Aδ ו- C), והם נכנסים לחוט השדרה ומעבירים את המידע העצבי לתא העצב השניוני. המידע בחוט השדרה עובר עיבוד מהיר ועולה אל הנוירון השלישוני שבמוח. ישנו אזור במוח בו מתחילה הרגשת תודעה, מקום זה נקרא ה PAG הממוקם בגזע המוח. גילו שכשאזור זה מופעל הוא עוצר את תחושת הכאב. אזור זה מלא ברצפטורים אופיאטיים (רצפטורים האחראיים על תחושת הכאב) הקולטים חומרים אופיאטיים כמו מורפיום, [הרואין](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F). ה -PAG שולח שלוחות לחלק הדורסלי בחוט השדרה ועושה אינהיביציה לפעולת התאים ובכך מונע מהכאב להגיע למוח. על פי תאוריית בקרת השער, קיימים נוירונים בחוט השדרה אשר מקבלים את כל קשת עוצמות הגירוי, כלומר מעוצמה חלשה כמו ליטוף (Aβ) ועד עוצמות חזקות מכאיבות (Aδ ו C) . במידה ומתקבל מידע מכאיב הוא יפעיל את הנוירון השניוני שיעביר הלאה את המידע למוח. אולם, אם בזמן גירוי מכאיב יגיע גם מידע לא מכאיב (Aβ) הנוירון השניוני יעבור דיכוי שיפחית את מעבר המידע המכאיב אל המוח. באופן זה, שפשוף הלחי אחרי סטירה משככת את הכאב.