פרק 5 Flashcards Preview

אבנורמאלית סמסטר ב > פרק 5 > Flashcards

Flashcards in פרק 5 Deck (40)
Loading flashcards...
1

Health Psychology:

שדה מחקר אשר עוסק בהשפעות של לחץ וגורמים פסיכולוגיים אחרים על התפתחותן ושימורן של בעיות בריאותיות.
Health Psychology
הוא תת-תחום בגישת ה- "רפואה ההתנהגותית". גישה זו מאמינה בכך שגורמים פסיכולוגיים מהווים מעין קטליזטור להתפרצותן של מחלות. בין הגורמים נמנים: אירועי חיים מלחיצים, תכונות אישיות מסויימות, סגנון התמודדות ומחסור בתמיכה חברתית.

2

מהו לחץ?

נסיבות החיים דורשות מאיתנו להסתגל למצבים חדשים כל הזמן. כאשר אנו חווים או תופסים מצב כלשהו ככזה אשר מאתגר את ה-
well being
שלנו, זה גורם להפעלת משאבי ההתמודדות שלנו ומסתיים במצב פסיכולוגי שנקרא: לחץ.
בפרק זה נתייחס ל-
Stressors
כאל דרישות חיצוניות, ל-
Stress
כאל ההשפעה של ה-
stressors
על האורגניזם ול-
Coping strategies
כאל המאמץ שמשקיעים בכדיי להתמודד עם הלחץ.

Hans Selye
הוא הראשון שהתייחס למושג הלחץ בהקשר פיזי. הוא השתמש במילה כדיי לתאר את הקושי והמאמץ שחווה אורגניזם בעת ניסיון להסתגל לשינויים בסביבתו.
Selye
שם לב שלחץ יכול להיגרם הן בעקבות אירוע שלילי (בחינה) והן בעקבות אירוע חיובי (חתונה). שני הסוגים הללו דורשים התגייסות של משאבי ומיומנויות ההתמודדות, על אף שללחץ "רע"
(distress)
לרוב יש פוטנציאל לגרום לנזק רב יותר. כמו כן, לחץ יכול להיווצר במספר דרכים, לא רק בפתאומיות, אלא גם באופן מתמשך.

3

DSM-לחץ וה

: ב-
DSM 4, PTSD
, אשר נחשבת להפרעה שנובעת מלחץ, סווגה כהפרעת חרדה
(anxiety).
אולם, ב-
DSM 5 PTSD
נמצא בקטגוריית הפרעות חדשה, שלא הייתה ב-
DSM 4,
אשר נקראת:
trauma and stressor related disorders.
הפרעות נוספות אשר נמצאות תחת הקטגוריה הזו הן:
adjustment disorder ו-acute stress disorder.
ההפרעות הללו כוללות שיבושים פיזיים והתנהגותיים. הן נבדלות לא רק בחומרת ההפרעה שנגרמת, אלא גם בסוג הסטרסור ובקונטקסט בו ההפרעה החלה.

4

גורמים אשר חושפים את האדם ללחץ

: כל אדם מתמודד עם דרישות מציאות שונות וייחודיות אשר עליו להסתגל אליהן. ומכאן, כל אדם חשוף לגורמי לחץ חיצוניים שונים. נוסף על כן, גם אם אנשים שונים מתמודדים עם אותו המצב בדיוק, כל אחד מהם תופס את המצב ומתמודד איתו באופנים שונים. אופן ההתמודדות השונה נובע ממנגנוני התמודדות שונים ונוכחותם של משאבי תמיכה שונים.

הבדלים בין אישיים אשר עוזרים בהתמודדות עם אירועי חיים מלחיצים הם: אופטימיות, תחושת שליטה, הערכה עצמית גבוהה ותמיכה חברתית. הגורמים הללו, לא רק שעוזרים להתמודד עם אירועי חיי היום יום המלחיצים, אלא גם מטיבים עם הבריאות. ממחקרי תאומים נראה כי סגנונות התמודדות שונים טמונים בשונות גנטית.
מחקר פורץ דרך מצא שצורה מסויימת של הגן
5HTTLPR
קשורה לסבירות בה אדם יהיה מדוכא לאור אירועי החיים המלחיצים עימם מתמודד.
כספי ושות' מצאו שאנשים שיש להם את הצורה הקצרה של הגן
(s/s genotype)
נמצאים בסבירות גבוהה יותר לפתח דיכאון לאחר שחווה ארבעה או יותר אירועי חיים מלחיצים, לעומת אנשים להם יש את הצורה הארוכה של הגן
(l/l genotype).
לאחר ביצוע מחקרים נוספים מצאו שהמטען הגנטי שלנו הופך אותנו ליותר או פחות רגישים לסטרסורים.

כמות הלחץ שאנו נחשפים אליה בשלב מוקדם בחיים משפיעה גם היא על האופן בו נהיה רגישים ללחץ כבוגרים. נראה כי אפקט הלחץ עשוי להיות מצטבר, כל חוויה מלחיצה הופכת אותנו ליותר ריאקטיביים ללחץ בהמשך. תמיכה מחקרית, חולדות הפיקו רמות קורטיזול גבוהות יותר בעת חשיפה לאירוע מלחיץ כאשר נחשפו בעבר לאירוע מלחיץ, לעומת חולדות שלא נחשפו בעבר לאירוע מלחיץ. המונח
stress tolerance
מתייחס ליכולת האדם לעמוד בלחץ מבלי להתפרק.
חוויות מלחיצות עשויות ליצור "מעגל הנצחה" באמצעות שינוי הדרך בה אנו מפרשים את הדברים שקורים לנו. ואכן, מחקרים מראים שמצבים מלחיצים עשויים להיות קשורים לקוגניציה של האדם.
מאפיינים של אירועים מלחיצים
(stressors):
הגורמים בהם מתחשבים כדיי לקבוע האם אירוע אחד יהיה מלחיץ ואחר לא:

1. (severity) חומרת האירוע.
2. מידת הכרוניות של האירוע (כמה זמן הוא נמשך).
3. התיזמון של האירוע.
4. כמה קרוב האירוע משפיע על החיים שלנו.
5. עד כמה האירוע היה צפוי.
6. עד כמה ניתן לשלוט באירוע.

סטרסורים שמערבים אספקטים רבים שחשובים לאדם (פיטורין, אבדן אדם אהוב, גירושין) יהיו יותר מלחיצים עבור רובינו. נוסף על כן, ככל שמשך האירוע ארוך יותר, כך השפעתו תהיה חמורה יותר. כאמור, לחץ הוא מצטבר, חומרתם של מספר סטרסורים במקביל (גירושין ומחלה ביחד) תהיה גדולה בהרבה מאשר במצב בו היו נחווים בנפרד (גירושין ולאחר מכן התמודדות עם מחלה). הסימפטומים של לחץ מחמירים גם כאשר האירוע פוגע כמה שיותר קרוב באדם וכאשר הוא פתאומי.

מחקרים מראים שכאשר האירוע אינו צפוי ואינו נחווה כבר בעבר גורם לאדם ללחץ חמור. במצב כזה לא ניתן להיערך לתוצאות האפשריות, או לחשוב כיצד ארגיש , ולכן ההתמודדות עימו קשה ביותר. במחקר תומך, נבדקים שעמדו בפני ניתוח צפו בסרטון ערב לפני הניתוח. הסרטון תאר את כל ההליך ממבטם של מטופלים אחרים. בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא צפתה בסרט, המטופלים שצפו בו היו פחות חרדים בבוקר הניתוח, אחרי הניתוח והשתמשו בפחות משככי כאבים.

5

הנסיון שבחווית משבר (crisis

המונח משבר משמש לתיאור מצב אשר מצריך התמודדות וההסתגלות שחורגות מיכולותיו של אדם או קבוצה. משברים הם מלחיצים במיוחד משום שהאירוע הוא כל כך חזק עד שטכניקות ההתמודדות שבד"כ משמשות אותנו אינן יעילות. לחץ נבדל ממשבר בדרך הבאה: האירוע שגורם למשבר גורם מהמם
(overwhelm)
את האדם עד כדיי כך שאינו יכול להתמודד, בעוד שאירוע מלחיץ אינו בהכרח גורם לאדם להיות המום.

6

מדידות של לחץ

: לחץ משינויים בחיי היום יום יכול להוות טריגר לבעיות רבות, ביניהן אף הפרעה בי-פולרית שיש לה בסיס ביולוגי רחב. כל שהשינויים מהירים יותר, כך הלחץ שנחווה הוא גדול יותר.

תחום חשוב במחקר על שינויים בחיי היום יום התמקד בנסיון למדוד את הלחץ שנחווה במהלך החיים.
Holmes & Rahe (1967)
פיתחו את ה-
Social Readjustment Rating Scale,
זהו מעיין צ'ק ליסט של דיווח עצמי על חוויות חיים מלחיצות שכיחות. לאחר מכן, בשל הבעיות הכרוחות בדיווח עצמי, התפתח מדד נוסף המבוסס על ראיון:
Life Events and Difficulties Schedule (LEDS).
יתרון אחד של מדד ה-
LEDS
הוא שהוא מאפשר קידוד הן של לחצים כרונים והן של לחצים אקוטיים. מערכת ה-
LEDS
מאפשרת למקודדים גם אפשרות להתחשב בנסיבות הייחודיות של כל אדם בעת קידוד כל אירוע ואירוע (למשל, אישה נשואה ומבוססת כלכלית שתגלה שהיא בהריון תגיב באופן שונה מנערה מתבגרת שתגלה זאת).

7

כושר התאוששות / עמידות (Resilience):

גורמים שמגבירים את העמידות: להיות זכר, להיות מבוגר ולהיות משכיל. גורם נוסף שמוביל לעמידות גבוהה הוא היותך אדם אופטימי. מחקר מראה שאנשים אופטימיים נוטים להסתגל טוב יותר למצבים חדשים. לעומתם, אנשים פסימים או רומינטטיביים (חוזרים על מחשובותיהם) נוטים להתמודד פחות טוב עם אירועים טראומטיים. מחקר תומך, על כ-80 אנשים שטופלו במוסד שיקומי לאחר שנפצעו באופן חמור בעקבות אירוע טראומטי. האנשים שהראו את העמידות הגבוהה ביותר הם אלו שהעידו על עצמם כאנשים אופטימיים. בנוסף לאופטימיות, אנשים שנטו להגיב ברגשות חיוביים כלפיי אירועים, יותר מאשר ברגשות שליליים, הראו גם הם עמידות גבוהה בתקופת שהותם במוסד, עוד ברמת המעגלים המוחיים. לבסוף, נראה שאנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או כאלו עם סגנון
self enhancing
נוטים להתמודד היטב עם חוויות טראומטיות. על אף שלרוב לא נעים להיות בחברת אנשים שהם
self enhancing,
האופי שלהם משרת אותם במצבי משבר. במחקר של
Gupta & Bonanno
מצאו שתלמידי קולג' בעלי סגנון
self enhancing
התמודדו באופן כללי טוב יותר במשך כל 4 השנים בקולג' לעומת אנשים שאינם בעלי סגנון זה.

8

לחץ ותגובות ללחץ

כדיי להבין כיצד לחץ עשוי להוביל לתגובות פיזיות ופסיכולוגיות, עלינו להבין מה קורה לגוף שלנו בזמן לחץ. כאשר אנו מתמודדים עם איום של סטרסור מסויים, הגוף שלנו מגיב במפל של שינויים. שתי מערכות נפרדות מעורבות בתהליך זה:

1. Sympathetic Adrenomedullary system (SAM):
אחראית על הקצאת המשאבים לגוף, כמו גם לפעולת
fight or flight.
פעולת הציר מתחילה בהיפותלמוס אשר מעורר את מערכת העצבים הסימפטטית, אשר מפעילה את בלוטת האדרנל במדולה, אשר משחררת אדרנלין (אפניפרין) ונוראדרנלין (נוראפניפרין). כתגובה לכך קצב הלב מתגבר והגוף מייצר גלוקוז במהירות גבוהה מבד"כ.

2. Hypothalamus Pituitary Adrenal (HPA):
כתוספת להפעלת מערכת העצבים הסימפטטית, ההיפותלמוס משחרר את ההורמון
CRH.
הורמון זה מפעיל את ה-
Pituitary gland.
בתגובה לכך, ה-
Pituitary
מפרישה את ההורמון
ACTH
אשר מעורר את החלק החיצוני של בלוטת האדרנל
(adrenal cortex)
שיפריש את הורמון הלחץ-
glucocorticoids (קורטיזול).

קורטיזול מכין את הגוף לתגובת
fight or flight
(מעלה את רמות הסוכר ומגביר את המטבוליזם) אך באותו זמן הוא מדכא את תגובת המערכת האימונית. כלומר, אם ישנה פציעה, הגוף מסית את המאמץ ודוחה את תגובתו. אולם, נראה כי לקורטיזול יש גם חסרונות. לשם כך, במוח ישנם קולטנים לקורטיזול, שכאשר הם קולטים אותו הם שולחים משוב לבלוטת האדרנל שתפסיק את ייצורו. אך, כאשר הסטרסור ממשיך להיות נוכח, אין למשוב זה משמעות וציר ה-
HPA
ממשיך לעבוד.

9

מחירו הביולוגי של הלחץ

המחיר הביולוגי להסתגלות ללחץ נקרא:
allostatic load.
כשאנו רגועים ולא חווים לחץ, ה-
allostatic load
שלנו נמוך. אך כאשר אנו לחוצים ה-
allostatic load
גבוה יותר. כיום ידוע כי לחץ גורם למחלות רבות, וההתמקדות היא לא בסטרסורים משמעותיים (פיטורין, מוות) אלא בסטרסורים שהם יותר יומיומיים (דד-ליין בעבודה או תקלה במחשב). לחצים כאלו הם משמעותיים, הם מחלישים את המערכת החיסונית וכך הוירוס משתלט בקלות על הגוף. כלומר, כך לחץ קטן יכול לגרום למחלה אגרסיבית או לשמרה (למשל, מיגרנות או דלקת מפרקים כרונית). לחץ לטווח ארוך עשוי ליצור בעיות במערכת האימונית.
Psychoneuroimmunology
הוא תחום שבוחן את הקשר בין המערכת האימונית לבין מערכת העצבים. יש השפעה של עוררות יתר של מערכת העצבים על מערכת החיסון.

הבנת המערכת האימונית: המערכת החיסונית מגנה על הגוף מפני וירוסים ובקטריות ומקושרת אצלנו כאל "כוח משטרה". כאשר המערכת חלשה, היא נכנעת בפני הפולשים וכאשר היא חזקה מדיי ולא סלקטיבית, היא יכולה להתקיף את תאי הגוף עצמו (זה מה שקורה במחלות אוטואימוניות).
קו ההגנה הראשון של המערכת החיסונית הם תאי הדם הלבנים (לויקוציטים). ישנם שני סוגי לויקוציטים:
1. B-cell: מייצרים נוגדנים ספציפיים שמטרתם להגיב לאנטיגנים מסויימים.
2. T-cell: כאשר המערכת החיסונית נכנסת לפעולה, תאי ה-
B
וה-
T
מופעלים, ויוצרים מתקפת נגד בצורות מגוונות.
תאי
T
מצויים במאגריהם בצורה "לא פעילה". לכל תא
T
יש קולטן אשר מזהה אנטיגן ספציפי אותו הוא יודע להרוס. אולם, תאי ה-
T
לא מסוגלים לזהות אנטיגנים בעצמם. הם נהיים אקטיביים רק כאשר המאקרופאבים (תאים נוספים במערכת החיסונית) נכנסים לפעולה. המאקרופאבים בולעים ומעכלים את האנטיגנים ומשחררים את הכימיקל:
interleukin-1
וכך מעוררים את תאי ה-
T
אשר משמידים את האנטיגנים.

משתתפים חשובים הם הציטוקינים. ציטוקינים הם מולקולות חלבון קטנות שמשמשות כ"שליחים" ומאפשרות לתאים האימוניים לתקשר אחד עם השני. למשל, הכימיקל
interleukin-1
הוא ציטוקין. מה שהופך את הציטוקינים לכל כך מעניינים, הוא שמעבר לפן התקשורתי שלהם במערכת החיסונית, הם גם שולחים מסרים למוח. משמעות הדבר היא שהמוח יכול להשפיע על תהליכים חיסוניים. כך, המתרחש ברמת המוח משפיע על המתרחש בגוף, ולהיפך (המערכת החיסונית יכולה להוביל לשינויים התנהגותיים ולבעיות פסיכיאטריות).
עוד אנו יודעים שישנם ציטוקינים שיכולים להפעיל את ציר ה-
HPA
כך שיווצר מצב של משוב שלילי מעגלי. משוב שלילי מעגלי זה נוצר בכדיי למנוע פעילות אנטי דלקתית מוגזמת. כאשר מעגל המשוב השלילי כושל, כשהוא פעיל יתר על המידה או לא מספיק פעיל, מחלות רבות יכולות להתפתח (סרטן, מחלות אוטואימוניות, זיהומים וכו'). היות והמוח מעורב גם הוא במשוב השלילי המעגלי הזה, גורמים רגשיים ולחצים פסיכוסוציאליים עשויים להפר את האיזון במערכת הזו באופן חיובי או שלילי.

בעיות בהתפתחות של ציטוקינים יכולות לגרום לכך שהפרעות מוחיות יכולות להשפיע "כלפיי מטה"
(down stream)
על המערכת החיסונית וההיפך. למשל, כשאדם חולה, הוא ישן יותר, אין לו תיאבון או רצון לקיים יחסי מין. זוהי התנהגות טיפוסית של אדם חולה. התנהגות זו יכולה להיגרם, לפחות בחלקה, כתוצאה מהשפעה של ציטוקין אחד. למשל, כאשר מזריקים לאנשים
IL-1
או
interferon
(ציטוקינים), הם מראים תסמינים של אנשים דיכאוניים. לסיכום, ציטוקינים עוזרים לנו רבות בהבנת הקשרים שבין ה-
well being
הפיזי והמנטאלי שלנו.

10

לחץ, דיכאון והמערכת החיסונית

לחץ מאט החלמה מפציעה בכ-24%-40% בגלל שקשור לדיכוי המערכת החיסונית. ישנם סטרסורים רבים שקשורים לדיכוי המערכת החיסונית. ביניהם: חסך בשינה, ריצת מרתון, טיסה בחלל. צחוק לעומת זאת, גורם להגברת תיפקוד המערכת החיסונית. דיכאון קשור גם הוא לבעיות בתיפקוד המערכת החיסונית. ובפרט, דיכאון גורם לדיכוי גדול אף יותר בפעילות המערכת החיסונית, מעבר להשפעותיהם של כל האירועים השליליים יחד.

על אף שלרוב דיכאון מקושר לדיכוי של המערכת החיסונית, ישנן עדויות בהן מצאו שלחץ כרוני ודיכאון עשויים דווקא להגביר את פעילות המערכת החיסונית. לחץ כרוני ודיכאון עשויים להגביר את ייצורם של ציטוקינים דלקתיים
(IL-6).
דיכאון כאמור, מקושר גם הוא לייצור מוגבר של ציטוקינים דלקתיים, כולל IL-6, אך טיפול באמצעות תרופה אנטי-דיכאונית מפחית את הייצור המוגבר הזה.

קבוצת חוקרים אחת דיווחה על כך שאנשים מבוגרים (מעל גיל 71) שביקרו בקביעות בכנסייה, היו בעלי רמות נמוכות של
IL-6
וסיכויים למות במהלך 12 השנים שלאחר מכן היה נמוך, לעומת בני גילם שלא ביקרו בכנסייה באופן קבוע. ממצא זה נכון גם לאחר בקרה של משתנים מתערבים (דיכאון, תמיכה, מצב סוציו אקונומי וכו'). ממצא זה מעניין משום שמראה כיצד הציטוקין הדלקתי
IL-6
מהווה חולייה מקשרת בין מחלות לבין גורמים פסיכולוגיים.

11

לחץ ובריאות פיזית

הסתכלות אופטימית על החיים וחוסר נוכחותם של רגשות שליליים, מיטיבים עם הבריאות.
Positive psychology:
תחום שמתמקד בהשפעתם החיובית של תכונות אנושיות ובמקורות כוח ספציפיים (כמו למשל, הומור, הכרת תודה וחמלה) על ה-
well being
הפסיכולוגי והפיזי שלנו. דוגמא לכך ניתן למצוא במחקרם של
Witvliet
ושות'. החוקרים ביקשו מסטודנטים לבחור מצב אמיתי בו נפגעו בעבר (דחייה, בגידה באמון או העלבה אישית). הנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם מגיבים לאירוע אותו בחרו באופן סלחני, או לא-סלחני, כאשר במקביל נלקחו מהם מדדים: טונוס שרירים, לחץ דם וקצב לב. בתנאי "הסלחני", הנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם סולחים לאדם שפגע בהם, או לחוש רגשות אמפתיה כלפיו. בתנאי ה"לא סלחני", הם התבקשו לחשוב על הכאב שחוו ולפתח טינה. הממצאים הראו שהמשתתפים הסלחניים חשו רגשות חיוביים, בעוד המשתתפים הלא סלחניים חשו כעס, עצב, עוררות וחוסר שליטה. גם לאחר שהתבקשו להירגע, הם לא הצליחו לעשות כך. כלומר, העוררות הפיסיולוגית הגבוהה שנגרמה בעקבות החוויה הפסיכולוגית הכואבת שדימיינו לא דעכה בקלות. רגשות שליליים מובילים לפעילות קרדיו-ואסקולארית לא תקינה שגורמת למחלות לב ולבעיות בתיפקוד המערכת החיסונית. על אף שזה לא קל, כדאי לסלוח לאדם שפגע בך משום שזה מפחית את הלחץ ומגביר את ה-
well being.

12

מחלות לב וכלי דם
יתר לחץ דם (hypertension)

כשאנחנו בלחץ, כלי הדם המספקים דם לאיברים פנימיים מתכווצים והדם זורם בעוצמה רבה לשרירי הגו והגפיים. כשזה קורה, הלב חייב לעבוד בחוזקה. לפעום במהירות ובעוצמה רבה יותר, מהירות הדופק ולחץ הדם מתגברים. לאחר שהלחץ חולף, לחץ הדם חוזר לנורמה. אם הלחץ הנפשי מתמשך, יתר לחץ דם יכול להפוך לבעיה כרונית.

רופאים וחוקרים רבים, חושבים שיתר ל"ד מתחיל כאשר לאדם יש נטייה ביולוגית לפעילות קרדיווסקולרית מוגברת בעת לחץ. זה יכול להיחשב כדיאתזה או כגורם פגיעות. לאורך זמן ונוכח נסיבות חיים כרוניות וקשות, אשר יוצרות לחץ, האדם הרגיש יעבור ללקות בבעיות קליניות חמורות. חוסר היכולת לבטא כעס באופן קונסטרוקטיבי (ביטוי הסיבה שמישהו חש כעס והניסיון להגיע להבנה) יכול גם כן להגביר את הסיכון ליתר ל"ד.

13

סכנה וגורמים סיבתיים במחלות קרדיווסקולריות

לחץ כרוני וחמור

אישיות

דיכאון

14

לחץ כרוני וחמור

לחץ מגביר את הסיכון לחוות אירוע לב. כמה חוקרים תיעדו שמוות מ
CHD
(מחלת לב כלילי, חסימה קטלנית פוטנציאלית של העורקים שמספקים דם לשריר הלב) עולה בימים ובשבועות שעוקבים לרעידות אדמה. מחקר מצא כי מספר מקרי המוות עלו ממוצע של 4.6 (בימים שקדמו לרעידת האדמה) ל-24 ביום של רעידת האדמה .

דפוסים יומיומיים של לחץ יכולים גם הם להעלות את הסיכון ל-
CHD
ולמוות. דוגמא טובה לכך הוא לחץ הקשור לעבודה. במקרה זה גורמי המפתח מתגלים כעבודה בעלת דרישה גבוהה ומעט בקרה אודות קבלת החלטות. שני הסוגים הללו של לחץ בעבודה מגבירים את הסיכון ל-
CHD
עתידי. בקרב אנשים עובדים, רוב האירועים הלבביים מתרחשים ביום שני. הלחץ בחזרה לעבודה לאחר הסופ"ש משחק בכך תפקיד.

15

אישיות

ניסיונות לחקור את התרומה הפסיכולוגית להתפתחות של
CHD
מתוארכות חזרה לזיהוי דפוס התנהגות מסוג
A (Type A behavior pattern)
. התנהגות מסוג
A
מאופיינת במניע תחרותי מופרז, מחויבות מוגזמת לעבודה, חוסר סבלנות או דחיפות בזמן ועוינות. מושג זה שגור בשפה היומיומית.

ההתעניינות בהתנהגות מסוג
A
עלתה לאחר שתוצאות מחקרם של קבוצת ה-
Western Collaborative
התחילו להתפרסם. מחקר זה נערך על 3,150 גברים בריאים בגילאי 35-59 אשר בכניסה סווגו כסטטוס
A
או
B
(לסוג אישיות
B
אין את התכונות של סוג
A
והם נוטים להיות יותר רגועים, יותר נינוחים ופחות לחוצים בזמן). עקבו אחר כל הגברים הללו במשך שמונה וחצי שנים. בהשוואה לסוג אישיות
B
, סוג אישיות
A
היה מקושר בעלייה כפולה במחלת עורקים כלילית ופי 8 עליה בסיכון לחזרה באוטם בשריר הלב במהלך המעקב.
המחקר הגדול השני של התנהגות מסוג
A
ו-
CHD
היה ה-
Framingham Heart Study.
עירב מעקב ארוך טווח על מספר גדול של נשים וגברים מ
Framingham, Massachusetts.
ניתוח הנתונים ל-
CHD
שהתרחש במהלך תקופת 8 שנות המעקב לא רק אישר את הממצאים העיקריים הקודמים של קבוצת
Western Collaborative,
אלא גם הכליל אותם לנשים גם כן.
התפתחות מאוחרת יותר היא זיהוי של סוג ה-"מצוקה" או
Type D personality.
לאנשים עם סוג אישיות
D
יש נטייה לחוות רגשות שליליים ולחוש חוסר ביטחון וחרדה. גברים עם
CHD
שדורגו כגבוהים במצוקה נפשית כרונית היו בסבירות גבוהה יותר ללקות באירוע לב קטלני ולא קטלני במהלך תקופת 5 שנות המעקב מאשר גברים שלהם לא היו את התכונות אישיות של סוג
D.

16

דיכאון

: לאנשים עם מחלות לב יש בקירוב פי 3 יותר סיכון להיות בדיכאון מאשר אנשים בריאים. דיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים עם מחלות לב מאשר אנשים עם מחלות חמורות אחרות, כמו סרטן. יתרה מזאת, לחולי התקף לב עם רמות גבוהות של סימפטומים של דיכאון לאחר התקף לב יש פי 3 יותר סיכון למות תוך 5 שנים מאשר מטופלים שלא הראו רמות גבוהות של סימפטומים של דיכאון. המחקר האחרון בנושא מציע שאנהדוניה יכול לנבא במיוחד עליה בתמותה לאחר התקף לב.

דיכאון מהווה גם גורם סיכון להתפתחות .
CHD
פראט ועמיתיה, עקבו במשך 14 שנה אחר 1,500 גברים ונשים ללא היסטוריה קודמת של מחלות לב. הם מצאו ש-8% מאלו שחוו דיכאון מג'ורי בשלב מסוים ו-6% מאלו שחוו דיכאון בינוני בשלב מסוים לקו בהתקף לב במהלך 14 השנים של המעקב. מנגד, רק 3% מאלו ללא היסטוריה של דיכאון לקו בהתקף לב. אלו שחוו דיכאון מג'ורי נמצאו כבעלי סיכוי גבוה פי 4 ללקות בהתקף לב.

17

מדוע דיכאון ומחלות לב קשורים בקשר הדוק

חשיבה עכשווית היא שזוהי דוגמא נוספת לקשר בין גוף ונפש. לחץ נחשב כמפעיל של המערכת החיסונית, כמפעיל את הייצור של ציטוקינים (חלבונים) מעודדי דלקת
(proinflammatory cytokines)
כמו
IL-1, IL-6,
ע"י תאי הדם הלבנים. חשיפה ארוכת טווח למעודדי הדלקת נחשבת כמובילה לשינויים במוח שנראים כסימפטומים של דיכאון. מעודדי הדלקת גם גורם לצמיחה של פלאק בכלי הדם וכך מעלה את הסבירות שהפלאק יגרום לקרע וכך להתקף לב.

18

חרדה

מחקרים הראו קשר בין חרדה פובית
(phobic anxiety)
ורמת סיכון גבוהה יותר לדום לב פתאומי. במחקר,
חוקרים חקרו קרוב ל-34,000 גברים בעלי מקצוע שהוערכו כבעלי הפרעת פאניקה, אגרופוביה וחרדה כללית. במהלך השנתיים של מעקב המחקר, דום לב פתאומי היה גבוה פי 6 בקרב הגברים עם הרמות הגבוהות של חרדה. הממצאים שוחזרו במחקר שני שנערך על כמעט 2,300 גברים שהשתתפו במחקר הזדקנות נורמטיבי ועל נשים

19

בידוד חברתי ומחסור בתמיכה חברתית

: מחקרים מצביעים על קישור חזק בין גורמים חברתיים והתפתחות של
CHD.
לקופים ששוכנו לבד היה פי 4 יותר טרשת עורקים מאשר קופים ששוכנו בקבוצה חברתית. באופן דומה, לאנשים בעלי רשת חברתית מצומצמת או שמחשיבים את עצמם כבעלי מעט תמיכה רגשית בסבירות גבוהה יותר לפתח
CHD .

לאנשים שכבר סובלים מ-
CHD,
יש קישור דומה
(association).
במחקר על אנשים שכבר לקו בהתקף לב, אלו שדיווחו שיש להם רמות נמוכות של תמיכה רגשית היו בסבירות גבוהה פי 3 לחוות אירוע לבבי נוסף. במחקר אחר, מוות בחולי
CHD
היה בסבירות גבוהה פי 3 במהלך 5 שנים אם הם לא היו נשואים או שלא היה להם אף אחד לבטוח בו. חוקרים הראו שאיכות הנישואין מנבא שיעור הישרדות במשך 4 שנים בחולים עם אי ספיקת לב. יכול להיות שהלחץ שמגיע מקשר נישואין או מחוסר של תמיכה חברתית גורם לתגובה דלקתית במערכת החיסון, אשר גורם לדיכאון ובעיות לב. יכול להיות גם שדיכאון, הקשור לבעיות במערכת יחסים, יכול לגרום תגובה דלקתית בעצמו.

20

החשיבות של וויסות רגש

אם עוינות, דיכאון וחרדה מנבאים כולם מחלת לב כלילית, האם זה יהיה יעיל להיות יכולים לווסת אותם? מחקר חדש מציע שכן. במחקר על גברים ונשים ללא היסטוריה של מחלות לב, נמצא שאלו האנשים שפחות מסוגלים לשלוט בכעס שלהם שגרם יותר בעיות לב לאורך 10-15 שנים. ובמחקר שעקב במשך 13 שנה, נמצא שאלו עם היכולת הגבוהה לוויסות רגשות היו בעלי הסבירות הנמוכה ביותר לפתח מחלת לב. שני הממצאים הללו מציעים שיכולת וויסות עצמית היא חשובה מאוד- לא רק בשביל ה-
well being
הפסיכולוגי, אלא בשביל הבריאות הפיזיקלית גם כן.

21

התערבות ביולוגית

אנשים הסובלים ממחלות חמורות זקוקים טיפול רפואי. לחולי
CHD,
טיפולים כאלו יכולים לכלול פרוצדורות כירורגיות כמו גם תרופות להפחתת כולסטרול או הפחתת הסיכון לקרישי דם. למרות זאת, לנוכח הקשר החזק בין דיכאון וסיכון ל-
CHD,
הטיפול בדיכאון הוא חשוב ביותר. לרוע המזל, רוב האנשים עם דיכאון קליני לא מקבלים טיפול, וכתוצאה מזה יש להם סיכון נוסף מיותר ל-
CHD.
רופאים לפעמים מפספסים ורואים זאת כתוצאה מובנת של המצב הרפואי.
מחקרים הראו שניתן להציל אלפי אנשים כל שנה ע"י מתן תרופות אנטי-דיכאוניות לחולים שעברו התקף לב ובדיכאון.

22

התערבות פסיכולוגית

כיצד אנו יכולים לעזור לעצמנו להישאר בריאים לנוכח הלחץ? פיתוח מיומנות יעיל בוויסות

גילוי רגשי (emotional disclosure)

BIOFEEDBACK

הרפיה ומדיטציה

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

23

גילוי רגשי (emotional disclosure)

): "פתיחות" וכתיבה הבעתית אודות בעיות החיים באופן שיטתי מתגלה כטיפול יעיל לאנשים רבים עם מחלות. במחקר הראשון של גילוי רגשי באנשים עם דלקת מפרקים שגרונית, חוקרים מצאו שלאנשים שכתבו על הרגשות שלהם היו באופן משמעותי פחות ליקויים פיזיקליים מאשר אלו שהוקצו לקבוצת הבקרה. במחקר אחר, אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית או אסתמה התבקשו לכתוב על חוויות החיים הטראומתיות ביותר שחוו. הנבדקים רשמו במשך 20 דקות במשך 3 ימים עוקבים. כאשר הוערכו 4 חודשים מאוחר יותר, הנבדקים עם דלקת הפרקים השגרונית שהוקצו לתנאיה בכתיבה ברגשית היו במצב טוב משמעותית מאלו שהיו בקבוצת הבקרה. במחקרים שעירבו גילוי רגשי, נבדקים חווים לעתים קרובות עליה ראשונית במצוקה רגשית במהלך שלב הכתיבה אבל אז מראים שיפור בסטטוס הרפואי שלהם במעקב. הסיבה לכך אינו ברורה עדיין, אבל סיבה אחת יכולה להיות שמטופלים נותנים הזדמנות לקתרזיס רגשי. אפשרות אחרת היא שכתיבה מאפשרת למטופלים לחשוב מחדש על בעיותיהם.

24

BIOFEEDBACK

מטרת הליך זה הוא לגרום למטופלים להיות מודעים לדברים כמו קצב הלב שלהם, טונוס שרירים או לחץ דם. זה נעשה ע"י חיבור המטופל למכשירי ניטור ואז מתן רמז (לדוגמה, טון אודיטורי) למטופל כאשר הוא מצליח לבצע תגובה רצויה ( להוריד את לחץ הדם או מתח בשרירי הפנים). לאורך הזמן, המטופלים נהיים יותר מודעים לתגובות הפנימיות שלהם ומסוגלים לשנות אותם לפי הצורך.

ביופידבק עוזר בטיפול של כמה מצבים, כמו כאבי ראש. לאחר כ-11 פגישות בממוצע, מטופלים מדווחים על שיפור בסימפטומים וירידה בתדירות של כאבי הראש. יתרה מזאת, לטיפול זה יש השפעה לאורך זמן. למרות שהטיפול עוזר בעיקר לילדים ומתבגרים, מבוגרים שחוו כאבי ראש לאורך זמן נעזרים גם בטיפול.

25

הרפיה ומדיטציה

מחקרים בחנו את השפעתם של טכניקות הרפיה שונות על כמה מחלות נבחרות שתלויות בלחץ. התוצאות היו משתנות אך באופן כללי מעודדות. לדוגמא, יש ראיה לכך שטכניקת הרפיה יכולה לעזור למטופלים עם יתר לחץ דם ומכאבי רואש כרונים. אולם, באופן כללי, כאב ראש המטופל בביופידבק מראה שיפור יותר טוב מכאב ראש שמטופל רק ע"י הרפיה, והתוצאות הקליניות הטובות ביותר מתקבלות בשילוב ביופידבק והרפיה. שיטה נוספת היא מדיטציה. שניידר ושות הראו שאימון יומי של
transcendental
מדיטציה יכולה לעזור בהורדה של לחץ דם. במחקר זה, 194 מטופלים אפרו- אמריקאים עם יתר ל"ד כרוני הוקצו באופן מקרי לקבל אימון ב-
transcendental
מדיטציה או אימון בהרפיית שריר פרוגרסיבית (אשר מערב מתיחה והרפיה של קבוצות שריר שונות באופן שיטתי) או לקבל מידע כללי על שינויים בסגנון החיים שיכולים לעזור להם. מטופלים שאומנו ב
-transcendental
מדיטציה פעמיים ביום למשך 20 דקות הורידו את לחץ הדם הדיאסטולי שלהם באופן מובהק יותר ממטופלים שאומנו בהרפיית שריר ואלו שקיבלו אינפורמציה.

26

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

CBT
נמצא כהתערבות יעילה בכאבי ראש, כמו גם סוגי כאב אחרים. טיפולים ממשפחת ה-
CBT
נמצאו מוצלחים יותר באופן ניכר מטיפולי ילדים שגרתיים בהקלה על תלונות ילדים על כאבי בטן חוזרים. כמה שיטות
CBT
נמצאות בשימוש גם כן בחולים שסובלים מדלקת פרקים שגרונית. בהשוואה לטיפולים הסטנדרטיים, מטופלים שמקבלים
CBT
מראים תפקודים פיזיקלים, חברתיים ופסיכולוגיים טובים יותר.

27

הפרעת הסתגלות (adjustment disorder):

הפרעת הסתגלות היא תגובה פסיכולוגית לגורם דחק נפוץ (כגון גירושין, מות אדם אהוב, אובדן עבודה) שבעקבותיו מופיעים סימפטומים התנהגותיים או רגשיים מובהקים מבחינה קלינית. גורם הדחק יכול להיות אירוע בודד כגון עזיבת הבית לקולג', או לערב מספר גורמי דחק כמו במקרים של כישלון עסקי או בעיות בחיי הנישואין. אנשים שעוברים מצב של דחק חמור שעולה על יכולות ההתמודדות שלהם עלולים לקבל את האבחנה של הפרעת הסתגלות. כדי שתינתן האבחנה, הסימפטומים חייבים להתחיל תוך 3 חודשים מהופעת גורם הדחק. בנוסף לכך, האדם חייב לחוות יותר מצוקה מהמצופה עקב הנסיבות או שאינו מסוגל לתפקד כרגיל. בהפרעת הסתגלות, הסימפטומים מופחתים או נעלמים כאשר גורם הדחק נגמר, או כאשר האדם לומד להסתגל לגורם הדחק. במקרה בו הסימפטומים ממשיכים מעבר ל-6 חודשים, האבחנה בדרך כלל משתנה להפרעה נפשית אחרת. הפרעת הסתגלות היא כנראה האבחנה הכי פחות סטיגמטית והכי קלה שמטפל יכול לתת למטופל. אחד המצבים שמובילים להפרעת הסתגלות הוא אבטלה.

28

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD):

ב ,
DSM-5 PTSD
מקובצת עם הפרעות אחרות בקטגוריה דיאגנוסטית חדשה הנקראת "הפרעות קשורות טראומה ודחק". הפרעת הסתגלות והפרעת דחק חמורה גם הן חלק מקטגוריה זו. זאת משום שחווית סטרס חמור היא מרכזית בהתפתחות הפרעות אלה.

29

הפרעת דחק חמורה (Acute Stress disorder):

הפרעה זו היא קטגוריה אבחונית שיכולה לשמש כאשר הסימפטומים מתפתחים זמן קצר לאחר חווית אירוע טראומטי ונמשכים לפחות יומיים. כך אנשים יכולים לקבל טיפול ברגע שהם חווים סימפטומים. יותר מזה, אם הסימפטומים ממשיכים יותר מ-4 שבועות, ניתן לשנות את האבחנה מהפרעת דחק חמורה ל-
PTSD.
מחקרים מראים שאנשים שמפתחים הפרעת דחק חמורה זמן קצר לאחר אירוע טראומטי אכן נמצאים בסיכון גבוה ל-
PTSD.

כמובן ש
PTSD
אינה ההפרעה היחידה שיכולה להתפתח לאחר חוויה טראומטית. בראיינט ועמיתיו (2010) ערכו מחקר פרוספקטיבי על מדגם גדול של אנשים שנפצעו בתאונות. הם הוערכו זמן קצר לאחר הפציעה, ולאחר נערכו שתי הערכות נוספות: 3 חודשים לאחר הפציעה ו-12 חודשים לאחריה. החוקרים גילו ש-12 חודשים לאחר הפציעה 31% דיווחו על הפרעה פסיכיאטרית כלשהי, ול-22% מהם הייתה הפרעה שהם לא חוו לפני התאונה. ההפרעות השכיחות ביותר היו דיכאון (9%), הפרעת חרדה מוכללת (9%) ו-
PTSD (6%).

30

שיעורי ה-PTSD לאחר חוויות טראומטיות:

אירועים טראומטיים הנובעים מכוונה אנושית (כמו אונס) יגרמו
PTSD
בסבירות גבוהה יותר מאשר מאירועים טראומטיים (כמו תאונות ואסונות טבע) שאינם אישיים מטבעם. לדוגמה, שלו ופרידמן (2005) השוו את שיעורי ה-
PTSD
לאחר תאונות דרכים ואחרי התקפות טרור באותה הקהילה בישראל. ראיונות נערכו שבוע אחד ו-4 חודשים לאחר התרחשות האירוע הטראומטי. למרות שלא היה כל הבדל בסימפטומים עליהם דיווחו האנשים בראיון שהיה אחרי שבוע, בראיון שהיה אחרי 4 חודשים שיעורי ה-
PTSD
היו גבוהים בהרבה בקרב שורדי התקפות הטרור מאשר בקרב שורדי תאונות הדרכים. גורם חשוב נוסף בהתפתחות
PTSD
הוא דרגת החשיפה הישירה לטראומה. אחרי שבדקו את כל מחקר האסונות שפורסם בתקופת זמן של 25 שנים, נריה, נאנדי וגאליאה (2008) העריכו ששיעורי ה
PTSD
נעים בין 30% ל-40% עבור מבוגרים שנחשפו לאסונות באופן ישיר. שכיחות ה-
PTSD
בקרב עובדי שירותי ההצלה, מצד שני, נוטה להיות נמוך יותר (5%-10%), ככל הנראה מפני שהם אינם חשופים ישירות לאירוע הטראומטי כאשר הוא קורה. למרות זאת, הנתונים הללו מדגישים סכנת ה-
PTSD
בקרב עובדי שירותי ההצלה. הם גם מראים שאסונות משאירים מאחוריהם מספר רב של אנשים בטראומה.