מבנה מערכת השריר - שלד Flashcards
(17 cards)
התאים המרכיבים את העצם
2% ממסת העצם
אוסטאובלאסטים - תאים יוצרי עצם, רדומים בשכבת הפריאוסט
ובאנדואוסט. בעצם הבוגרת הופכים לפעילים ומייצרים עצם חדשה בתגובה לפקטורי גדילה. האוסטאובלאסט מייצר חומר בין תאי אורגני המקיף את עצמו עד שהוא מאבד את כושר הייצור והופך לתא עצם בוגר הנקרא אוסטאוציט. האוסטאובלאסט מכיל רצפטורים להורמון הפאראתירואיד, ויטמין די, קורטיזול ואסטרוגן.
אוסטאוקלאסטים - תאי ענק רב גרעיניים, מקורם במונוציטים. תפקידם לספוג עצם ע”י יצירת סביבה חומצית.
אוסטאוציטים - תאי העצם הובגרים, מוקפים חומר בין תאי ולהם שלוחות ציטופלסמטיות המחברות בין תאים סמוכים.
מטריקס העצם
98% ממסת העצם
מורכב מ30% חומר בין תאי אורגני, ו70% מינרל
חומר בין תאי אורגני:
סיבי קולגן מסוג 1, פרוטאוגליקנים וחלבונים נוספים.
סיבי הקולגן מסודרים בהתאם לסידור השכבתי של תאי העצם ותורמים לחוזר העצם ועמידותה בפני כוחות מתיחה.
פרוטאוגליקנים - מולקולות ענק המכילות חלבונים וסוכרים ותורמות לעמידות העצם בפני כוחות דחיסה.
החלבונים האחרים משתתםים בבקרת המטבוליזם של העצם.
המינרל:
חומר לא אורגני המכיל סידן וזרחן בגבישים בעלי צורה של פלטה מלבנים שנמצאים בין סיבי הקולגן והופכים את העצם לקשה.
עצם שהמינרל מוצא ממנה שומרת על צורתה אך הופכת לגמישה
עצם שהחומר האורגני מוצא ממנה שומרת על צורתה אך הופכת לשבירה
סוגי רקמת עצם
עצם קורטיקלית - ממנה בנויים הקירות החיצוניים של העצמות. רקמת עצם קשה וצפופה, בעלת קצב שחלוף נמוך והיא מהווה כ80% ממסת העצם הכוללת. התאים בה מסודרים במבנה שנקרא haversian system
סביב תעלה מרכזית המכילה כלי דם ועצבים.
עצם ספוגית - בנויה מקירות דקים של עצם, היוצרים מבנה ספוגי עם חללים שבתוכם נמצא מוח העצם
עצמות ארוכות
עצמות ארוכות - לעצמות אלה צורה מוארכת והן נמצאות בזרוע ובירך, באמה ובשוק, בכף היד ובכף הרגל. לעצם ארוכה שלושה חלקים - דיאפיזה (החלק המוארך) אפיפיזה (הקצוות), ומטפיזה שמחברת ביניהן.
בתקופת הגדילה מפרידה לוחית סחוס בין האפיפיזה למטהפיזה שנקראת
epiphysial plate
אך במבוגר היא נעלמת ואין גבול מוגדר בין האזורים.
חלק מהאפיפיזה מצופה סחוס והיא משתתפת ביצירת המפרק.
העצם הנמצאת מתחת לסחוס נקראת עצם סובכונדרלית.
עצמות קצרות
לעצמות הקצרות צורה של קוביה או תיבה והן נמצאות בשורש כף היד ושורש כף הרגל.
עצמות שטוחות
עצמות הגולגולת, האגן, השכם, החזה והצלעות - בנויות משני לוחות של עצם קורטיקלית וביניהם עצם ספוגית. מוח העצם האדום הפעיל בייצור תאי דם נמצא במבוגר בעיקר בעצמות השטוחות.
עצמות לא רגולריות
עצמות בעלות צורה מיוחדת - כמו החוליות ועצמות הפנים.
עצמות ססמואידיות
עצמות בצורת עדשה הנמצאות בתוך גידים. מטרתן להקטין את מידת החיכוך בין הגיד למפרק ולשפר את היעילות הביומכנית של השריר.
עצמות אקססוריות
עצמות נוספות הקיימות בחלק מהאוכלוסיה בנוסף לעצמות הנורמליות. הן נפוצות בכף הרגל וחשוב להיכרן כדי לא לפרש את הממצא בצילום כשבר.
תהליך ריפוי שבר
תחילה נוצרת עצם הנקראת קאלוס, הממלאת את המרווח שבין חלקי העצם השבורים. בתחילה נותר קלוס רך ללא מינרל, ובהמשך הרקמה עוברת מינרליזציה ונוצר קלוס קשה המכיל עצם לא בשלה - woven bone
שבה כמות רבה יחסית של תאי עצם שאינם מוארגנית בשכבות. בהמשך הרקמה הלא בשלה מוחלפת ברקמת עצם בשלה ובעלת מבנה מאורגן.
מפרק פיברוטי
מפרק שבין שני חלקיו נמצאת רקמת חיבור - למשל עצמות הגולגולת. למפרקים האלה אין יכולת תנועה.
סוג אחר של מפרק פיברוטי הוא מפרק סינדסמוטי שבו רקמת החיבור היא יריעה בין שתי עצמות - למשל בין שתי עצמות השוק או שתי עצמות האמה - זה כן מאפשר תנועה של סופינציה ופרונציה
מפרק סחוסי
מפרק שבין שני חלקיו נמצאת רקמת סחוס - למפרקים האלה יש כושר תנועה מוגבל - לדוגמא המפרק שבין הצלע הראשונה לעצם החזה, המפרק שבין שתי עצמות הפוביס בקדמת האגן - פוביס סימפזיס, והמפרקים שבין גופי החוליות
מפרק סינוביאלי
סוג המפרק הנפוץ ביותר והחשוב ביותר מבחינת תפקוד בשל התנועה המתקיימת במפרק.
קצה העצם המשתתף במפרק מצופה בסחוס ארטיקולרי.
חלל המפרק נוצר ע”י קרום העוטף את המפרק ונקרא ממברנה סינוביאלית. קרום זה מייצר את הנוזל הסינוביאלי, שהוא נוזל סיכה המשמן את המשטחים הסחוסיים ומקטין את החיכוך הנוצר בזמן תנועה.
שני חלקי המפרק מחוברים זה לזה ע”י קופסית (קפסולה) שהיא מעטפת של רקמת חיבור סביב המפרק, ומיוצבים ע”י רצועות (ליגמנטים) שהן מבנים מאורכים של רקמת חיבור.
יש מפרקים ציריים בהם מתאפשרת תנועה בציר אחד בלבד - לדוגמא במפרק המרפק.
יש מפרקים מסוג ball and socket
בהם מתאפשרת תנועה רב צירית - לדוגמא מפרק הירך או הכתף.
הסחוס במפרק סינוביאלי
הסחוס באדם בוגר לא מכיל כלי דם, עצבים או לימפה והוא מקבל אספקה מהנוזל התוך מפרקי.
הסחוס מורכב מתאי סחוס ומחומר בין תאי המכיל סיבי קולגן מסוג 2 התורמים לחוזק הסחוס ולעמידותות בפני כוחות מתיחה. בחומר הבין תאי יש פרוטאוגליקנים - מולקולות ענק שלוכדות מים ותורמות לעמידות הסחוס.
לסחוס כושר ריפוי מוגבל. בפציעות שטחיות לא מתרחש ריפוי. בפציעות עמוקות המגיעות לעצם הסובכונדרלית ייתכן שיתרחש ריפוי ע”י יצירת סחוס חדש שנקרא פיברו-קרטילג’ מתאים מזנכימליים - זה סחוס שונה ועמיד פחות מהסחוס המפרקי.
הממברנה הסינוביאלית
יריעה של רקמת חיבור העוטפת את המפרק. הממברנה מכילה תאים דמויי פיבורבלסטיים, תאים דמויי מאקרופאגים וכלי דם.
הממברנה מייצרת את הנוזל הסינוביאלי המזין את הסחוס ומשמן אותו.
מכיל חומצה היאלורונית וגליקופרוטאין הנקרא לובריצין התורמים ליכולת הסיכוך של הנוזל
הרצועות - ליגמנטים במפרק סינוביאלי
מבנים מוארכים ושטוחים של רקמת חיבור צפופה. מחוברות לעצם בשני צידי המפרק ותפקידן ליצב את המפרק, להגביל תנועה בכיוונים מסוימים ולאפשר תנועה באחרים.
הרצועות מורכבות מרקמת חיבור המכילה מעט תאים פיברובלסטים ומחומר בין תאי המכיל בעיקר סיבי קולגן מסוג 1. הרצועות מכילות גם כלי דם החודרים אליהם דרך איזור החיבור לעצם ומעבירים פרופיוצפיה - תחושת מצב.
הקולגן אחראי לחוזק הרצועה ולעמידותה בפני כוחות מתיחה. לרצועות יש אלסטיות מסוימת, אך כשהיא מגיעה לקצה גבול יכולתה להימתח היא נקרעת ואינה עוברת שינוי פלסטי.
בילדים זה בדרך כלל קורה באיזור החיבור של הרצועה לעצם יחד עם פיסת עצם - שבר תלישה.
במבוגרים - הרצועה בדרך כלל נקרעת באיזור האמצעי.
קיימים שני סוגים של פגיעה טראומטית ברצועות -
- נקע - sprain:
הרצועה נמתחת או נקרעת חלקית אך שומרת על המשכיות.
- קרע - rupture - כל הרצועה נקרעת.
רצועות יכולות פרט לטראומה להיפגע גם מחוסר תנועה, הזרקת סטרואידים ומתהליכים דלקתיים. לרצועות כושר ריפוי והוא מתרחש ע”י יצירת רקמת צלקת ואורך מספר שבועות.
לרצועות שונות כושר ריפוי שונה.
צורות התכווצות השריר
התכווצות איזוטונית - המתח בשריר נשמר קבוע במהלך התנועה - למשל בהרמת משקולות.
התכווצות איזומטרית - אורך השריר נשמר קבוע במהלך פעולתו, לדוגמא בדחיפת קיר
התכווצות איזוקינטית - מהירות תנועה קבועה. זוהי צורת פעולה
לא טבעית הנוצרת משימוש במכשיר איזוקינטי המונע ע”י שריר במהירות קבועה
התכווצות קונצנטרית - מתבצעת תוך כדי התקצרות השריר, לדוגמא פעולת שריר הדוראשי בזרוע בערמת משקולת תוך כדי כיפוף המרפק
התכווצות אקצנטרית - מתבצעות תוך התארכות השריר, לדוגמא פעולת שריר הדוראשי בהורדה איטית של משקולת תוך יישור המרפק