זיהומים במערכת השריר שלד Flashcards
(15 cards)
אסטאומיאליטיס המטוגני חריף בילדים
מצב המופיע לרוב בילדים בגילאי 8-12 ומעורבים בו אזור המטפיזה של עצם השוק והירך סביב הברך, והירך הפרוקסימלית בקרבת מפרק הירך.
החיידק הכי נפוץ הוא סטאפ אאורוס, אבל בילדים מתחת לגיל 4 נפוץ גם המופילוס אינפלואנזה.
פתוגנזה:
- באזור המטפיזה בילדים יש עיקול חד בעורק מה שגורם לזרימת דם איטית ואפשרות לחיידקים להתיישב . הם מתרבים ונגרם נזק לעצם ונדידת תאים לבנים לאזור
- נוצרת מוגלה בלחץ במטפיזה המוגלה עוברת בתעלות העץ עד מתחת לפריאסט וגורמת להרמה וליצירת אבצס סבפריאוסטלי. המוגלה אינה עוברת למפרק מפני שלוחית הגדילה מהווה מחסום לחיידקים.
- כ10 ימים לאחר תחילת הזיהום, נוצר נמק בעצם - נוצרות פיסות עצם נמקיות מנותקות הנקראות סקווסטרה.
- בשבוע השלישי נוצרת ע”י הפריאוסט שהורם עצם חדשה הנקראת אינוולוקרום העוטפת את העצם המזוהמת
- זיהום כרוני - באינבולוקרום נוצרים חורים הנקראים קלואקה - שדרכה מתנקזת המוגלה לעור דרך פיסטולה.
קליניקה:
הילד יגיע לבדיקה בשל כאב חזק, הפרעה בתפקוד הגפה הנגועה, וחום.
בבדיקה בשלב הראשוני לא רואים אודם מקומי או נפיחות, ייתכן חום מקומי. הסימן האופייני הוא רגישות רבה בניקוש העצם הפגועה. רק לאחר כמה ימים - כשתיווצר המורס מתחת לפריאוסט - יופיעו סימני הזיהום הקלאסיים.
באבחנה מבדלת - צלוליטיס, זיהום במפרק, דלקת מפרקים ראומטית, התקף של אנמיה חרמשית.
בדיקות עזר:
מעבדה - לויקוציטוזיס, מדדי דלקת מוגברים. תרבית דם חיובית רק ב50% מהמקרים.
XR - תקין בשלבים מוקדמים - אחרי כ10 ימים הרמה של הפריאוסט, אזור ליטיים, בהמשך יצירת אינוולוקרום - עצם חדשה.
מיפוי עצמות היא בדיקה רגישה מאוד ולא ספציפית ויכולה לאתר את המחלה כבר בשלבים מוקדמים שלה - 48 שעות.
US - יכולה להדגים את האבצס אבל לא מבדילה בין מוגלה להמטומה.
MRI - הבדיקה הכי רגישה - מדגימה שינויים בשלבים מוקדמים ביותר - אבל כמובן שזה לא תמיד אפשרי וזמין.
ניקור - אמצעי אבחנה חשוב. אם נשאבת מוגלה האבחנה וודאית, וזה מאפשר לנו גם לעשות תרבית. זו גם פעולה טיפולית כי הניקור מנקז את המוגלה ומשחרר לחץ.
טיפול:
הטיפול ניתן באשפוז וכולל מתן אנטיביוטיקה מתאימה לפי תרביות, טיפול תומך עם נוזלים, טיפול נוגד כאב וקיבוע הגפה המעורבת.
אם אין שיפור קליני תוך יומיים של טיפול שמרני, או אם קיימת מוגלה בניקור מנקזים אותה בניתוח.
אסוטאומיאליטיס המטוגני תת חריף
אסטאומיאליטיס המטוגני המופיע בילדים בוגרים יותר - בעשור השני לחיים.
מערב בדרך כלל את המטפיזה בשוק הפרוקסימלית או הירך הדיסטלית.
זה זיהום שלא יוצר מוגלה שפורצת מתחת לפריאוסט, אלא נשארת כלואה במטפיזה.
הביטוי הקליני לא סוער וכולל כאב באזור הברך וצליעה - שיכול להימשך שבועות-חודשים.
צילום רנטגן מדגים נגע אופייני הנקרא אבצס ע”ש ברודי, המכיל איזור ליטי בקוטר 1-2 סמ ומסביבו אזור סקלרוטי.
לעיתים קשה להבדיל בין זה לבין גידול ממאיר בצילום.
טיפול אנטיביוטי למשך שישיה שבועות לפחות יכול להביא לריפוי. אם אין תגובה או שהאבחנה לא חד משמעית מבצעים ניתוח במהלכו פותחים חלון בקורטקס ומגרדים את הממצא.
החיידק הכי נפוץ במתקבל בתרבית - סטאפ אאורוס, אבל לעיתים התרבית שלילית.
OM אקוטי בילודים ותינוקות
בילודים ותינוקות כלי הדם חודרים דרך לוחית הצמיחה ולכן זיהום במטפיזה יכול לחדור למפרק ולגרום להרס לוחית הצמיחה ונכות חמורה.
הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה וניתוח לניקוז המפרק ושטיפתו.
OM המטוגני חריף במבוגרים
המחולל השכיח הוא סטאפ אאורוס, והזיהום מתפתח לרוב בעמוד השדרה, בדרך כלל על רקע מחלות כמו סכרת, שימוש בסמים ומצבים המדכאים את מערכת החיסון.
מעורבות עצמות ארוכות נדירה.
חולי אנמיה חרמשית נוטים לזיהומי עצם מסלמונלה.
post-traumatic OM
טראומה עם שבר פתוח היא אחת הסיבות הנפוצות לאוסטאומיאליטיס.
המזהם הנפוץ ביותר הוא סטאפ אאורוס, אך גם אי קולי וקלוסטרידיום יכולים לזהם שברים פתוחים.
התמונה הקלינית כוללת הופעת חום סיסטמי, כאב, נפיחות, אודם והפרשת מוגלה מהפצע.
טיפול מניעתי מתבצע בכל שבר פתוח וכולל מתן אנטיביוטיקה
רחבת טווח למשך 3-5 ימים וביצוע ניתוח דחוף בו שוטפים את השבר, מטרים רקמות נמקיות ומקבעים.
אם מתפתח זיהום לוקחים תרביות, נותנים אנטיביוטיקה מתאימה ומטרים לפי הצורך.
רצוי לא לסגור את הפצע כדי לאפשר ניקוז והחלפת חבישה יום יומית. אםשר לתת אנטיביוטיקה מקומית באמצעות הנחת כדורי צמנט המכילים ריכוז גבוה של אנטיביוטיקה באיזור המזוהם.
post-operative OM
זיהום לאחר ניתוח מופיע ב5% מהניתוחים
early post operative - בחודש הראשון
late post operative - זיהום מאוחר
גורמים שמעלים סיכון לזיהום -
- שבר פתוח
- חוסר אספקת דם
- נזק לרקמה רכה
- הכנסת משתל - גוף זר
- מחלת סכרת
- מצבים של חסר חיסוני
- עישון
זיהום שטחי מופיע לרוב כשבוע לאחר הניתוח ומתבטא בכאב, נפיחות, אודם והפרשה מהצלקת.
הטיפול כולל לקיחת דגימה לתרבית, מתן אנטיביוטיקה ופתיחה של הצלקת לניקוז שטיפה והטריה.
אם ההפרשה מגיעה מהעצם בעומק הפצע, מדובר בזיהום עמוק עם מעורבות של העצם. הטיפול כולל לקיחת דגימה לתרבית, מתן אנטיביוטיקה ניתוח לניקוז, שטיפה והטריה.
לעיתים משאירים את הפצע פתוח לטיפול מקומי ולעיתים יש צורך בהוצאת המשתל.
זיהום עצם ברגל סכרתית וכסיבוך של פצעי לחץ
זיהום בעצם המסבך פצעי לחץ נפוץ היום
פצעי לחץ בסקרום, בטרוכנטר הגדול ובעקב עלולים לגרום לזיהום בעצם.
הטיפול בפצעי לחץ עם זיהום עצם מורכב כולל הפחתת לחץ, לקיחת דגימה לתרבית ומתן אנטיביוטיקה, ניתוחים להטריה וניתוחים לסגרית הפצע באמצעות מתלים, וכן טיפול מקומי בפצע, טיפול רפואי תומך וטיפול תזונתי.
אוסטאומיאליטיס כרוני
אוסטאומיאליטיס כרוני כיול להתפתח מכל המצבים האקוטים - אחרי זיהום המטוגני, אחרי טראומה, אחרי ניתוח וכסיבוך של כיבים. קיימות כמה צורות:
- צורה המערבת את העצם המדולרית בלבד - לדוגמא אבצס ע”ש ברודי
- צורה שטחית המערבת את החלק החיצוני של קורטקס העצם
- צורה מקומית המערבת מקטע עצם מסוים
- צורה מפושטת המערבת את העצם כולה
בסוגים 3 ו-4 קיימים בתוך חלל העצם מקטעי עצם נמקית ומזוהמת המכונים סקווסטרה. הסקווסטרה משמשים כמעין גוף זר שבו שוכנים החיידקים מבלי שמערת החיסון יכולה לסלקם.
המוגלה הנוצרת לא מצטברת ולא יוצרת מורסה, אלא מתנקזת דרך חורים בקורטקס - קלואקה, ויוצרת לפני השטח של העור דרך סינוסים.
העצם הלא מזוהמת המקיפה את האזור המזוהם הופכת לסקלרוטית בשל יצירת עצם חדשה.
בין החיידקים למערכת החיסון נוצר מצב של שיווי משקל היכול להימשך שנים רבות.
החיידקים הנפוצים: גרם חיוביים - סטאפ אאורוס, סטרפ פיוג'נס גרם שליליים - אי קולי, פסאודומונס זיהום משתל - סטאפ אפידרמידיס לעיתים קרובות הזיהום מעורב.
התמונה הקלינית -
מתשנה בהתאם למיקום ולמידת הפגיעה. בעצמות אורוכת בדרך כלל קיים סינוס מפריש ליד צלקות משבר פתוח ישן או מניתוח.
בדיקות עזר -
מדדי דלקת מוגברים.
צילום יעיל בעצמות ארוכות אבל פחות באזורים כמו האגן ועצמות טרסליות בכף הרגל - בהם עדיף סיטי או אמאראיי.
מיפוי עצמות הוא לא ספציפי, לכן בדיקת הבחירה היא מיפוי לויקוציטים מסומנים.
אפשר גם לעשות פיסטולוגרפיה.
טיפול -
טיפול אנטיביוטי ארוך טווח לוודא יכול להספיק במקרים מסוימים. במקרים קשים יותר - כמו זיהום של השוק הוא לא מביא להחלמה וחייבים ללכת לניתוח בו לעיתים יש צורך לכרות מקטע עצם ולשחזר אותו בהמשך.
קיימות שיטות אחרות של טיפול מקומי כמו שטיפה עם תמיסה אנטיביוטית או החדרת כדורי מלט.
ארתריטיס מוגלתי חריף
זיהום במפרק טבעי
נגרם ע”י חיידקים כמו סטאפ אאורוס, שחודרים למפרק בדרך כלל בצורה המטוגנית, אבל תיתכן חדירת חיידקים גם בדרך ישירה.
חיידקים שמגיעים למפרק מתיישבים בממברנה הסינוביאלית, וגורמים לתגובה דלקתית חריפה ולהפרשת מוגלה בחלל המפרק.
הסחוס המפרק נפגע כתוצאה מהפרשת אנזימים מעכלים על ידי תאי דם לבנים, חיידקים ותאי הסינוביה.
התוצאה ארוכת הטווח נקבעת לפי מידת הפגיעה בסחוס המפרק.
עד גיל 3 חודשים:
מחוללים נפוצים - סטאפ אאורוס, סטאפ אפידרמידיס, סטרפ גרופ בי, גרם שליליים, קנדידה.
לרוב הזיהום מופיע לאחר פעולה חודרנית כלשהיא.
הביטוי הקליני הוא חום, חוסר שקט וחוסר יכולת להניע את המפרק המעורב. הכי שכיח - זיהום של מפרק הירך.
עד גיל 3 שנים:
מחוללים נפוצים - סטאפ אאורוס, סטרפ גרופ בי, המופילוס.
הביטוי הקליני הוא חום, חוסר יכולת להניע את המפרק המעורב ובמקרה של גפה תחתונה - חוסר יכולת ללכת.
המפרק נפוח וחם .
גיל העשרה וצעירים:
מחולל שכיח הוא ניסרייה גונוריאה הגורם למחלת הזיבה. זיבה יכולה לגרום לזהיום במפרק אחד או לסימפטומים בכמה מפרקים בשילוב עם פריחה.
במקרה של זיהום במפרק באדם צעיר יש לברר פרטים אנמנסטיים על מחלת מין וכן לבדוק קיום הפרשה מהשופכה. התרבית והמשטח לעיתים שליליים.
טיפול אנטיביוטי לבדו יעיל.
בגיל המבוגר:
מטופלים חולי סכרת, ארתריטיס ראומטי, וחסר חיסוני מסיבות שונות הם בעלי סיכון יתר לזיהום מפרקי חיידקי.
בגיל הקשיש:
בקשישים ייתכן זיהום חיידקי במפרק ללא סימני מערכתיים לכן ייתכן איחור באבחנה.
באבחנה מבדלת -
- אוסטאומיאליטיס בקרבת המפרק
- צלוליטיס
- מצבים ראומטיים
- גאוט ופסאודוגאוט
בדיקות עזר -
מעבדה- עליה בספירה לבנה, מדדי דלקת. תרבית דם חיובית לפעמים.
דימות - לרוב צילום רנטגן תקין למעט תפיחות של רקמות רכות. בדיקת א”ס יכולה להדגים את כמות הנוזל ולהכווין לניקור המפרק.
ניקור - בדיקה חשובה מאוד לקביעת האבחנה והטיפול, והוא יכולה להביא גם להקלה בסימפטומים בשל הורדת הלחץ בתוך המפרק. ניקור יש לבצע לפני מתן אנטיביוטיקה.
יש להסתכל על הנוזל, לשלוח לתרבית, לצביעת גרם ולהסתכלות במיקרוסקופ אור מקוטב, לספירת תאים, דיפרנציאל וכימיה לחלבון וגלוקוז.
נוזל מזוהם הוא בדרך כלל עכור, צמיגותו נמוכה וספירת התאים הלבנים שבו מעל 50000 עם למעלה מ70% פולימורפונוקלארים.
טיפול -
הטיפול המקובל הוא טיפול משולב באנטיביוטיקה וניקוז.
שחפת
ב5% מחולי השחפת יש מעורבות של עצמות ומפרקים במחלה. המיקום השכיח ביותר להתפתחות זיהום מחיידק שהשחפת הוא החוליות ואחריו מפרקים גדולים כמו ברך וירך.
זיהומי מפרקים מלאכותיים
זיהומי מפרקים מלאכותיים מתרחשים בדרך כלל עקב זיהום בעת הניתוח על ידי חיידקים מהעור. החיידק הכי שכיח שגורם לזיהומים כאלה- סטאפ אאורוס, והשני בשכיחותו - סטאפ אפידרמידיס.
זיהום במפרק מלאכותי ממקור המטוגני ללא קשר לניתוח מופיע בדרך כלל בחולים עם חסר חיסוני - ואז לרוב המחולל הוא גרם שלילי.
מניעה:
- בחירת מטופל מתאים - לדוגמא מטופל עם סכרת מאוזנת לא מתאים.
- שלילת אפשרות לזיהום במקום אחר בגוף בעת הניתוח
- הקפדה על טכניקה סטרילית וקיצור זמן הניתוח
- שימוש באנטיביוטיקה לפני החתך הראשון בעור
קליניקה:
זיהום מוקדם מופיע בשבועות הראשונים ומתבטא בסימנים מקומיים הכוללים הפרשה מצלקת הניתוח, חום, אודם ונפיחות סביב הצלקת, וכאב בהנעת המפרק.
סימנים סיסטמיים כוללים חום ועליה בספירה הלבנה.
זיהום מאוחר מופיע חודשים ושנים לאחר הניתוח והסימנים הקליניים שלו פחות ברורים. המאפיים העיקרי הוא כאב הקיים גם במנוחה, לעיתים נדירות יותר עליית חום בעיקר בשעות עליה וסימנים מקומיים.
אבחנה:
מעבדה עם ספירה דיפרנציאל ומדדי דלקת, ניקור לצורך תרבית - אך ניקור שלילי לא שולל.
ברנטגן לעיתים ניתן לראות אזורים של ספיגת עצם ליד המשתל.
במיפוי ניתן לראות תחילה זרימת דם מוגברת ומאוחר יותר קליטה מוגברת בעצם הפגועה.
בדיקות סיטי ואמאראיי מוגבלות בגלל הפרעות הנוצרות מהמתכת במשתל.
טיפול:
זמן קצר לאחר הניתוח -
בדרך כלל לא גורם להתרופפות המשתל ולכן יטופל במתן אנטיביוטיקה לוריד בשילוב ניתוח לשטיפה ולעיתים החלפת חלקי פלסטיק של המשתל.
זמן רב לאחר הניתוח -
עלול לגרום להתרופפות המשתל - ובמקרים כאלה יש להוציא אותו. ניתן לבצע החלפה מידית אבל זה מעלה סיכון לזיהום חוזר - לכן לרוב מכניסים משתל זמני ובהמשך מכניסים משתל קבוע חדש.
מורסה - אבצס
אבצס עורי הוא זיהום ממוקם המתפתח בדרך כלל מחדירת חיידקים דרך פתח בעור.
המחולל השכיח ביותר הוא סטאפ אאורוס.
האבצס מכיל חלל עם מוגלה, וקירות או קפסולה. הקפסולה נוצרת ע”י הרקמות הבריאות שמסביב ומגבילה את התפשטות המוגלה.
בבדיקה מורסה נראית כאזור נפוח ואדום בעור, ולחיצה גורמת לכאב ניכר.
לעיתים קיימים גם סימנים סיסטמיים כעליית חום ועליה בספירה הלבנה.
כדי לטפל, יש לנקז את המוגלה ע”י פתיחת חלל האבצס לעור, ובנוסף לתת טיפול אנטיביוטי.
אריזפלס וצלוליטיס
זיהומי עור חיידקיים הגורמים להופעת תגובה דלקתית בעור הכוללת אודם, בצקת וחום מקומי, וכן סימנים מערכתיים של זיהום.
החדירה לעור מתבצעת דרך פתח בעור שנוצר מחבלה, פטרת, פעולה רפואית וכו’.
המיקום השכיח ביותר הוא קדמת השוק.
אריזפלס -
מערב את הדרמיס ואת השכבה העליונה של התת עור, תקופת דגירה של כמה ימים ולאחריה חום גבוה, צרמורות והרגשה כללית רעה מופיעים בפתאומיות.
לאחר יום מופיעים סימנים מקומיים הכוללים עור אדום, חם, רגיש ובצקתי עם שוליים מורמים ומוגבלים היטב מהעור הבריא.
נגרמת ברוב המקרים מסטרפ פיוג’נס.
צלוליטיס -
נחשב לזיהום עמוק יותר מאריזפלס. לאודם אין גבול ברור עם הרקמה הבריאה שמסביב והעור הפגוע לא מורם.
או מסטאפ אאורוס Aנגרם לרוב מסטרפ מקבוצה
הסיבוכים האפשריים של שני סוגי הזיהומים הם ספסיס, נמק של העור ויצירת מורסה.
זיהום חריף מגיב טוב לטיפול אנטיביוטי, זיהומים חוזרים מטופלים בקביעות באנטיביוטיקה מונעת.
necrotizing fasciitis
זיהום חיידיקי המתפשט במהירות בפציה העוטפת את השרירים וגורם לנמק של הפציה ושל רקמת התת עור.
הזיהום הזה מופיע במרבית המקרים בחולים עם המחלות סיסטמיות ותנגודת ירודה לזיהום כמו חולי סכרת או ממאירויות.
המחוללים כוללים חיידקים אנאירוביים ואירוביים, גרם חיוביים וגרם שליליים, ולעיתים קרובות הזיהום מעורב.
גורם לתמונה סוערת עם תמותה Aזיהום נדיר בסטרפ
הסימן המכווין בדרך כלל הוא כאב עז עם תמונה קלינית שלא נראית מתאימה. בצילום לעיתים נראה גז.
הטיפול המתאים כולל אנטיביוטיקה וניתוח להטריה חוזרת של העור והפציה המעורבים
myonecrosis + gas gangrene
מיונקרוזיס הוא תהליך זיהומי בשריר המתאפיין בהתפשטות מהירה של הזיהום - בתוך שעות, בסימנים מערכתיים קשים עד שוק ספטי ומוות עקב כשל רב מערכתי.
מופיע היום בעיקר בחולים שלהם גורמי סיכוןם כמו סוכרת, ממאירות, טיפול כימותרפי ושימוש בסמים.
הגורם המזהם הקלאסי הוא חיידק אנאירובי ששמו קלוסטרידיום פרפרינג’נס החי ברקמות נמקיות, מפריש רעלנים שונים ומייצר כיסי גז ברקמה שניתנים למישוש כקרפיטציות בבדיקה ונראים בצילום רנטגן ככיסי אוויר ברקמות.
המהלך הקליני סוער וכולל הפעת כאב באזור הזיהום מלווה בסימני ספסיס ובשוק ספטי.
הטיפול כולל מתן פניצלין, טיפול רפואי תומך, ניתוח להטריה, חמצן היפרברי בתא לחת ואנטי טוקסין.
מרבית המקרים מסתיימים במוות בתוך זמן קצר.
