על שתיקתם של התימנים - אהרון אלמוג Flashcards
(3 cards)
על שתיקתם של התימנים - אהרון אלמוג
תקציר העלילה
השיר כתוב בהומור ובאהבה ומתאר תופעה שחלפה מן העולם, ההקשבה והשתיקה.
השיר פותח בתיאור הדובר את מה שראו עיניו בבית סבו, הוא לא שופט ולא מבקר אלא מתאר מפגש חברתי בין החברים של הסבא משכונת ״מחנה יוסף״ לבין הסב שגר ב״כרם התימנים״.
התימנים שבאו אל בית הסב ״ישבו ושתקו״, זו שתיקה לא של דיכוי אלא שתיקה של הקשבה ודיאלוג, הנובעת מתוך כבוד הדדי, אחד מדבר השני שותק.
בהמשך הדובר מתאר את החוויה האישית שלו, את השירה הוא הופך ל״נהמה״ העומדת מנגד ל״שתיקה״ ומצביעה על ריחוק שנוקט הדובר מהתרבות שבה נולד, אבדה השפה המשותפת.
בהמשך הדובר מתאר אירוע המציין מהפך טכנולוגי-תרבותי, הדובר מבליט את הפער בינו ואביו לבין תרבות ההקשבה של הסב, ממנה התרחק.
האב מייצג את הטכנולוגיה שבעצם הולכת ותופסת תאוצה ובכך מרחיקה בין הדורות עד היום.
במילה ״עכשיו״ שחוצה את השיר לשניים, עבר והווה, טמונות שנים של שתיקה והקשבה, בין הזמן בבית הסב אל הזמן שבו התבגר המשורר והתרחק מתרבות אבותיו.
כעת אביו של המשורר ״יושב ומחכה לצלצול״ זו אינה קינה על שתיקתם של התימנים, אלא תיאור הומוריסטי של המשבר הטכנולוגי שפגע ביכולת ההקשבה והשתיקה של התימנים.
לאחר שנים רבות האב מכן לדבר, יחד עם זאת זו עדיין ציפייה פאסיבית יחסית לאפשרות לדבר.
האב מחכה לצלצול הטלפון כדי שיקשיבו לו-לבדו בבית, ולא בהתקהלות כמו בעבר ועדיין לא מדבר באופן אקטיבי.
מי שכן מדבר הוא הנכד, שהוא הדובר בשיר.
השיר מתאר את היכולת המיוחדת הזו שבזכותה נוצרת כל קהילה אנושית.
הדובר מתאר בצער את היעלמותה של ההקשבה בעידן הטכנולוגיה.
על שתיקתם של התימנים - אהרון אלמוג
אמצעים אומנותיים
• השיר הוא למעשה משפט אחד ארוך, כולו פסיחות והוא אינו מסתיים בנקודה.
אמצעי זה בא להמחיש את נושא השתיקה וההקשבה.
למעשה אין סיום לשיר כדי להדגיש את האינסופיות של דור הילדים המתקדם במהירות מול דור ההורים שאינו מדביק את הפער.
הדבר בולט בעליות השונות בכלל ובחברה המודרנית כיום בפרט.
בהיעדר הנקודה מודגש הנושא ש קיפוח עדיין לא הסתיים.
• ניגוד בין העבר להווה המודגש באמצעות המילה ״עכשיו״ החוזרת פעמיים בשורות האחרונות של השיר.
אמצעי זה בא להמחיש את הדובר כילד הגדל בין ההקשבה והשתיקה לבין היום בו הוא צופה באביו חסר האונים בחברה המתפתחת והשונה.
• הטלפון כמסמל הקדמה אליו האב מתקשה להסתגל.
מסמל קידמה והתפתחות, העולם החדש, המתקדם מול העולם הישן שמסמל הסבא, עולם של שתיקה והקשבה.
מול הטלפון המכשיר הדומם האב מחכה שיקשיבו לדבריו.
הטלפון הורס את הישיבה המשותפת, מבט העיניים, הבעות הפנים ושפת הגוף.
על שתיקתם של התימנים - אהרון אלמוג
ההבדלים בין הדורות
• הסב - מתואר כדמות שתקנית, שתיקה כביטוי לכבוד והכרה בערכי המשפחה והמסורת.
• האב - לעומת זאת מתואר כמי ששתק בעבר, אך כעת אינו מעוניין עוד להיות פאסיבי, הוא רוצה להשמיע את קולו.
• הנכד - הוא הדמות הדוברת בשיר.
נקודת המבט שלו שונה משני הדורות הקודמים, כתיבת השיר עצמו מהווה מהלך אקטיבי של השמעת קול מחאה מול אובדן ערכי הסובלנות והכבוד מול הטכנולוגיה שמייצרת ריחוק וניתוק בין האנשים.
הטלפון כמכשיר שנועד לתקשורת, אך גורם לבדידות.
שתי השורות האחרונות מתארות את המעבר בין הדורות, בין דור הסב לדור האב של הדובר.
המעבר קשור גם בשינוי התפיסה ביחס לאפשרות לדבר או לשתוק.
מי שכן מדבר הוא הנכד.
