חלק שני- דלקת Flashcards
(36 cards)
מהי דלקת?
- תהליך הדלקת הוא תהליך תגובתי בעל מרכיב הגנתי.
- דלקת אינה זיהום! דלקת היא תגובה לזיהום. לכן בגוף בריא כל זיהום גורם לדלקת אבל לא כל דלקת היא תוצאה של זיהום.
- התהליך הדלקתי הוא תהליך מקביל, צמוד לתהליך הריפוי.
- התוצאה של הדלקת היא תוצאה טובה – סילוק הזיהום.
מטרת תהליך הדלקת
- סילוק הגורמים לנזק רקמתי דוגמת וירוסים או רעלים (כל מיני חומרים שגורמים ל-
סטרס בגוף שלנו). - וסילוק תוצאות התהליך (רקמה נמקית).
- בסוף להחזיר את הרקמה לתפקוד.
הגורמים לדלקת
- גוף זר
- חבלה
- אלרגיה
מתי דלקת יכולה להיות מזיקה?
- נפגעות רקמות בריאות
- התהליך הדלקתי הוא נגד העצמי – אוטואימוני - תגובות אלרגיות
- הדלקת היא הבסיס למחלות כרונית רבות לדוג’ טרשת עורקים,
RA –
שקיעת חומרים במפרקים, לייפת ריאות, ואלרגיה.
- הדלקת היא הבסיס למחלות כרונית רבות לדוג’ טרשת עורקים,
סימנים לדלקת
- Rubor- אדמומיות
- Tumor- נפיחות
- Calor- חום (מהמילה קלוריה). לפעמים חום סיסטמי ולפעמים חום נקודתי
- Dolor- כאב
- Functio Laesa- (נוסף מאוחר יותר) ירידה בתפקוד של האיבר
הגורמים המשתתפים בתהליך הדלקתי
- כלי דם
- תאי דם שמגיעים מזרם הדם
- תאים ברקמת החיבור או באזור הנגע
- חלבונים של הסרום ושל רקמת החיבור
- מתווכים שמעודדים או מדכאים דלקת (מופרשים מתאים המשתתפים בתהליך).
סוגי דלקות
- דלקת חריפה – אקוטית (דלקת אקוטית אינה פירושה חמורה)
- תהליך מהיר
- מתחיל תוך דקות ונמשך שעות עד ימים בודדים
- למשל דלקת שקדים- כמה ימים וזה עובר
- דלקת כרונית -
- מתחילה לאחר ימים
- נמשכת זמן ממושך
- למשל דלקת פרקים
*שני סוגי הדלקות נמשכות עד לרגע שהגורם הראשוני סולק והתאים והמתווכים הכימיים שיצרו את הדלקת.
*תהליך הריפוי הוא שונה בין שני סוגי הדלקות.
הגורמים לדלקת החריפה
- זיהומים - חיידקים, פטריות, טפילים, תולעים
- חבלה - התגובה כמעט זהה לתגובה כשיש לנו חיידק בגוף
- גורמים פיזיקליים- חום, קרינה (לדוג’ שריפה של העור בשמש הוא תגובה דלקתית), חומרים כימיים
- גופים זרים- קוצים, תפרים וכו’
- נמק- סביב כל נמק יהיה תהליך דלקתי
- תגובה חיסונית- יוצרת תגובה דלקתית לדוג’ אלרגיה, מחלות אוטואימוניות.
מאפיינים עיקריים של דלקת חריפה
- שינוי בקוטר כלי הדם
- שינוי בכלי הדם עצמם:
- עלייה בחדירות כלי הדם
- עלייה בצמיגות כלי הדם
- נדידה של תאי דם לאיזור הפגוע והפעלתם
שינוי בקוטר כלי הדם
-
שינוי בקוטר של כלי הדם
התרחבות של כלי הדם- Vasodilatation-
בעיקר בנימים. זה מאפשר יותר זרימה של דם והיא מגייסת חומרים שחשובים לדלקת.
התגובה הזו בעיקר בגלל שחרור של היסטמין מתאי המאסט בסביבה של הרקמה הפגועה. מגביר את זרימת הדם ויותר לוקוציטים פגוציטים וחלבוני פלזמה נישאים לאיזור. חיוניים לתגובת ההגנה.
*זו הסיבה שבאזור יש אודם וחום מקומי- כלי הדם מתרחבים ואז זרימת הדם לאזור מוגברת. כך התאים הנלחמים בזיהום יכולים להגיע בכמויות ובמהירות הרצויה.
עלייה בחדירות של כלי הדם -
ההיסטמין מגביר גם את חדירות הנימים. תאי אנדותל מתרחבים, הרווח ביניהם נפתח ויכולה להיות דליפה של נוזל בין תאי האנדותל, מתחילה יציאה של נוזל מהדם החוצה, זהו נוזל עם חלבון ולכן יש לנו את הנפיחות ברקמה בזמן דלקת. . מי שמנקז את הנוזל הזה היא מערכת הלימפה - בדם כל הזמן יש דליפה של נוזל טיפה החוצה.
עלייה בצמיגות של הדם –
- בעקבות עלייה בחדירות ויציאת נוזלים מכלי הדם צמיגות הדם עולה ויש סטאזיס – עמידה של הדם ולכן גודש מקומי.
- הצטברות תאי דלקת לאורך דופן כלי הדם – כתוצאה מהצמיגות.
* הנוזל מנוקז ע״י מערכת הלימפה. דוגמא למיקום של תחנות התנקזות של הנוזל – בית השחי. כאשר יש דלקת תאי הלימפה מנקזים את הנוזל החוץ תאי. הזרימה בכלי הלימפה עולה ואז הנוזל של הבצקת שהצטבר בתוך הרקמה מגיע ללימפה אבל גם המזהם מגיע לדרכי הלימפה וזה יוצר לנו מצב בו יש לנו דלקת בדרכי הלימפה –
Lymphatitis.
סטאזיס
עמידה של הדם שיוצר גודש מקומי
סוגי תאים לבנים
- נויטרופילים- פולימורפונוקליאריים (יודעים לבלוע, בעיקר באמצעות רדיקלים חמצניים)
- ומקרופאגים- מונומורפונוקלאריים (יודעים לבלוע ולהיות בתוך רקמה)
תפקיד התאים הלבנים
- התאים החשובים ביותר בתגובה הדלקתית הם התאים שיכולים לפרק את הגורם המזהם. הם יכולים לעשות פאגוציטוזה וגם לנדוד.
:- בולעים והורגים חיידקים.
- מפנים רקמה נמקית וחומרים זרים.
- מייצרים חומרים המסייעים לריפוי.
פגוציטוזה
פעילות יתר של תאים לבנים
פעילות של תאים אלה יכולה גם להזיק. פעילות יתר שלהם יכולה ליצור תגובה מוגזמת של הגוף ביחס לפגיעה- אפופטוזיס.
extravasation
זהו התהליך של יציאת נוזל מכל הדם או צינור אחר, לרקמות שמסביב.מתאר גם את תנועת התאים החוצה מתוך כלי הדם לאיזור הרקמות במהלך דלקת
תהליך היציאה של תאי הדם הלבנים מחוץ לכלי הדם -
- מרגינאציה (נדידה) בתוך כלי הדם – הם הולכים לשוליים של כלי הדם ומצטברים שם.
- מרגינאציה דרך האנדותל- הם הולכים לשוליים כי הם רוצים לצאת החוצה דרך הפתחים של תאי האנדותל.
- נדידה בתוך הרקמה לעבר המקום הכמוטקטי (הפגוע).
תאי הדם- ניוטרופילים או מונוציטים נדבקים לשכבה הפנימית של תאי האנדותל של הנימים של הרקמה הפגועה. חומר מסויים גורם לזרימת תאי הדם להאט ולהתגלל בחלק הפנימי של כלי הדם. ההאטה הזו היא כדי שהתאי הלבנים יוכלו “לחפש” את האותות של האיזור הפגוע. כאשר הם מוצאים את האותות האלה, הם נדבקים לשכבה הפנימית של האנדותל.
מהר מאוד הם עוזבים את כלי הדם בתהליך שנקרא דיאפדזיס. הניוטרופיל הם החיילים הרגליים בשורה ראשונה, מגיעים לאיזור הפגיעה מוקדם, בתוך דקות, בגלל שהם יותר ניידים מהמונוציטים.
הם יודעים לאן ללכת בגלל שהם נמשכים לכמוטקסין, שהוא מתווך כימי שמתשחרר באתר הפגיעה.
התגובה הדלקתית החריפה משתנה עם הזמן - רואים אוכלוסיות שונות של תאי דם לבנים -
- 6-24 שעות ראשונות – פולימורפונוקלארים
PMN
תאים בעלי כמה גרעינים. - לאחר 24 שעות - התאים הפולימורפונוקליארים מתחילים לעבור אפופטוזיס (מוות “מתוכנן”), ואז אוכלוסיית התאים מתחלפת בהדרגה. באים תאים מונונוקלארים- -
MN
וממשיכים את עבודת המלחמה בזיהום. פחות בולעניים, מגיעים במצב של דלקת כרונית ומשגשגים ברקמה.
פאגוציטיס (המלחמה בגורם הזר) נעשה בשלושה שלבים
- זיהוי ועגינה- זיהוי הגורם המזהם ו”התלבשות” עליו. נוצר קשר בין החיידק או הגורם הזר לפגוציט.
- בליעה לתוך וקואולה פאגוציטית- בועית שמתאחה עם הלליזוזום, ו
- הריגה או פירוק- הבועית הזו מפרקת את האנטיגן באמצעות אנזימים או באמצעות רדיקליים חמצניים
פָגוֹצִיט, בעברית נקרא תָּא בּוֹלְעָן הוא תא שבולע גופים קטנים אחרים
- *a**. המקרופאג שולח זרוע אל עבר הפתוגן, מקיף אותו ובולע אותו.
- *b.** הפתוגן שנבלע נכלא בתוך בועית שנקראת פאגוזום. אל הפאגוזום נצמדים ליזוזומים שמפרישים אנזימים שמפרקים את הפתוגן שבתוך הפאגוזום.
- *c.** חומרי הפסולת של הפתוגן המפורק מורחקים החוצה (בתמונה) או נאגרים במקרופאג (לא מוצג בתמונה). חלקים
1.
פגיעה בתאים בריאים בעקבות תהליך דלקתי -
- בתהליך דלקתי רגיל, הרקמה הבריאה בהיקף יכולה להיפגע
- במחלות אוטואימוניות (תהליך שמכוון נגד רקמה בריאה)
- כאשר יש תגובה נגד גורם זר שאינו מזיק בדרך כלל = תגובה אלרגית (שוק אנפילקטי= מוות מאלרגיה).
- שחרור אנזימים ליזוזומלים למשל כאשר תאי הדלקת פוגשים בחומר זר שדבוק ברקמה לדוג’ קוץ.
תאים ברקמה המשתתפים בתהליך הדלקתי החריף -
- Mast Cells - תאי “מאסט” = תאי פיטום - הם נמצאים בתוך הרקמה ותפקידם העיקרי לשחרר חומרים מתווכים – מדיאטורים, לדוג’ היסטמין.
- מאקרופאגים- - Macrophages כאמור בתוך הרקמה משתתפים בתהליך הבולעני.
תאים אלו פעילים בריפוי הרקמה ובתהליך הדלקתי בין היתר.
סיום התהליך הדלקתי החריף
- כאשר הגירוי לתהליך הדלקתי סולק.
- PMN
מתים תוך כמה שעות לאחר עזיבת הדם (אפופטוזיס). - התהליך הדלקתי משפעל מנגנונים שעוצרים את הדלקת.
לדוגמה, היו חיידקים שסולקו אין לנו צורך יותר בתהליך דלקתי. הפרשת החומרים של חלק מהתאים בזמן הדלקת, מעודדים לאט לאט את עצירתה. התהליך הזה חייב שיהיה לו סוף.
תוצאות של דלקת חריפה
-
החלמה מלאה
Resolution -
הגוף מרפא את עצמו לבד ברוב המקרים. המוגלה נמצא רק כאשר ישנו זיהום (והמאקרופגים בלעו את הגורם הזר). בכל זאת, הרבה פעמים מעדיפים לתת אנטיביוטיקה (במקרים שזה רלוונטי כמובן) כדי להאיץ את התהליך- כי הדלקת גורמת לנזק גם ברקמות בריאות, ורוצים להקטין את הנזק עד כמה שאפשר. במקרה כזה לא תהיה צלקת- התפקוד של הרקמה נשמרת במלואה. -
ריפוי באמצעות החלפת הרקמה ברקמת חיבור
Fibrosis -
תהליך זה גם נקרא התארגנות. כאשר הפצע ברקמה הוא גדול מידיי והגוף לא יכול למלא אותו לחלוטין, אז ההחלמה תהיה בעזרת צלקת= התארגנות לרקמת חיבור חדשה. במקרה כזה ההחלמה לא תהיה מלאה. -
דלקת כרונית
Chronic inflammation
- כאשר התהליך הדלקתי לא נרפא. מתרחש כאשר התהליך החריף לא הסתיים - הגורם לנזק עדיין ישנו. לדוג’ יש חיידקים שמאוד קשה להיפטר מהם כמו חיידקים תוך תאיים בשחפת. יש בעיה בתהליך הריפוי.