1. השווה בין המאבק לשחרור לאומי האירי והאלג'יראי, מה דומה ומה שונה בכל אחד מן המקרים?

Question 1

אלג’יר-

Answer 1

הקולוניאליזם הצרפתי התאפיין בשליחות מתרבתת- הרעיון היה חינוך לערכים צרפתיים באמצעות בתי ספר, התחושה שהמערב היא התרבות הגבוהה וההגעה אל “המזרח” לחנך את הפרימיטיבים. המטרה הייתה להפוך את המדינה לצרפת נוספת. הצרפתים רואים באלג’יר כצרפת שמעבר לים ולכן האלג’יראים. אחרי מלחמת העולם השנייה מאפשרים הצרפתים לייסד אסיפת נבחרים מקומית כיוון שהם מבינים שהקולוניאליזם חייב להשתנות.
עוד לפני המלחמה קם באלג’יריה גוף הנקרא החזית הלאומית האלג’יראית והמתח בין המתח בין הצרפתים שלא מקבלים את רעיון השוויון האזרחי האלגיראי אל מול הקיצוניים, דורשי העצמאות עולה וב1954 קמה מחתרת מוסלמית חילונית הFLN. צרפת נמצאת בדילמה מה לעשות כיוון שישנם אזרחים צרפתים רבים המתגוררים באלג’יריה. מה יהיה עם אותם אזרחים ברגע שאלג’יריה תקבל עצמאות או לחילופין האם צרפת יכולה לקלוט מיליוני אלג’ריאים כאזרחים. הצרפתים שגרים באלג’יריה הם חלק מהימין הצרפתי הלאומני שרוצה לשמור על מעמדו כקבוצת מיעוט מועדפת ולכן הם מתנגדים לסיפוח. הצרפתים מנסים לפתר את מחאות באלג’יריה בצורה של שינוי מדיניות זכויות תרבותיות וכלכליות אך ככל שהניסיון לדכא את העימות גדל כך גם האלימות גדלה. ההקצנה ממשיכה ויש גם פעולות טרור כנגד צרפתים. הצרפתים מכניסים כחצי מיליון חיילים לאלג’יריה.

בינואר 57 מתחיל דיכוי אלים כנגד ההתנגדות מה שמכונה “הקרב על אלג’יר”. כמות האלימות והפיגועים יורדת. הפעם הראשונה נערך משאל עם בשנת 1958 לגבי המשך החסות הצרפתית על אלג’יר, משאל העם לא היה מייצג וההשתתפות הייתה נמוכה (הוחלט שלא) הFLN צובר תאוצה ואז מבינים בצרפת שרוצים מישהו חזק אשר ישמור על אלג’יריה. דה גול עולה לשלטון ביוני 1958 בשלב מסוים הוא מעלה את האפשרות להגדרה עצמית של האלג’יראים הוא מבין להחזיק את אלג’יריה בתנאים הנוכחיים הוא לא יוכל ולכן יש שתי אלטרנטיבות:

1. לקבל את האלג’יראים אל האומה הצרפתית (בזה הוא לא מעוניין).
2. לעזוב את אלג’יריה.

ישנן הפגנות ומתחיל מרד גנרלים של הצרפתים שיושבים באלג’יר כנגד דה גול ובשלב הזה דה גול בדכא את המרד ופותח את הפתח לעצמאותה של אלג’יריה. המתיישבים לא משלימים עם ההחלטה הזו ומקימים ארגון צבאי חשאי שזורע טרור ברחבי אלג’יר וצרפת עד שבמרץ 1962 מאושרים ההסכמים ובאופן הדרגתי המתנחלים הצרפתים עוזבים את חופי אלג’יר.

Question 2

אירלנד-

Answer 2

הסכסוך באירלנד הוא עתיק ביותר ורב מימדי, הוא דתי כאשר הכובשים האנגלים הם פרוטסטנטים ואילו האירים הם קתולים. הוא מעמדי כאשר בצפון אירלנד קיימת שכבה פרוטסנטית שלטת שנישלה את האירים והפכה אותם למעבדי אדמתם. הסכסוך הוא לאומי כאשר מאז חוק הייחוד ב1800 שסיפח את אירלנד לממלכה הבריטית התחלקה החברה האירית בין יוניוניסטים (union) לבין הלאומיים אשר דורשים עצמאות אירית. לאחר מאבקים רבים כנגד השליטה הבריטית באירלנד הוחלט ב1921 על חלוקת האירלנד. המתיישבים האנגלים נכנסו והתיישבו בעיקר בצפון אירלנד ואילו המתיישבים האירים נאלצו לעבור מחוזות למקום טוב פחות או להיות מעבדי אדמתם של הבריטים. במאה ה-18 הם הרגישו שהם מאסו בשלטון הבריטי המלוכני והם רוצים עצמאות. הבריטים מנסים להרגיע את המהומות באמצעות העברת רפורמות שונות והקמת פרלמנט אזורי אירי. הם נותנים זכות הצבעה לקתולים (מאחר והאירים הם קתולים). בשנות ה40 של המאה ה19 מתחילה מגיפת הפחמת האירים מרגישים שהבריטים מנסים להרוג אותם (הרעב הגדול). לאחר אותם תחושות קשות קמה האחווה הפיניאנית הם מעין לוחמים מהמיתולוגיה האירית והם דורשים אוטונומיה וזכות בחירה לאיכרים האירים ורפורמה חקלאית. המצב משתפר כאשר הבריטים מטיבים עם האירים. מיוסדת המפלגה האירית העצמאית, החוק להענקת העצמאות לאירלנד בכל זאת לא עוברת ההצבעה על העצמאות והאירים חשים בבגידתה השניה של בריטניה. ב1903 ניתנת האפשרות לאיכרים אירים לרכוש את קרקעותיהם וזה מוריד את הלהט הפטריוטי. קיימים גופים לפיתוח ושימור התרבות, המטרה הייתה לעורר את המסורת האירית. ואז התנועה “אנו עצמנו”(שין פיין) תנועה לא אלימה הדוגלת בערכים אירים קמה. ב1914 אירלנד מקבלת את האפשרות לשלטון עצמאי ואז מתחילה מלחמת העולם הראשונה ומחליטים שלא ליישם את החוק וזוהי הבגידה שלישית.
במרד חג הפסחא התחילו האירועים האלימים- במכוון עשו את זה בפסחא מאחר ופטריק פירס היה קתולי לאומן, שונא בריטים והוא כורת ברית עם הגרמנים להעברת נשק. במלחמת העולם השנייה הבריטים נלחמים בגרמניה. האירים משתלטים על בניין הדואר המרכזי בדבלין ופירס מכריז על אירלנד כרפובליקה עצמאית. הבריטים מתעצבנים מחריבים את דבלין וזה מוביל לתנופה רחבה של “אנו עצמנו” כשב1918 הם נבחרים לפרלמנט הבריטי והמנהיגים נפגשים באירלנד במקום בלונדון ומכריזים על עצמאותה של אירלנד. מייקל קולינס מפתח שיטה שנקראת גרילה עירונית ובשלב מסויים האירים זורקים פצצת תבערה לתחנת משטרה אנגלית וזה מוביל למאבק אלים ששיאו היה פיגוע באיצטדיון כדורגל.
ב1921 התחיל מייקל קולינס שנשלח על ידי דה ולרה לשיחות השלום לחתום עם הבריטים על הסכם שחילק את אירלנד לצפון ולדרום. צפון אירלנד תחת הממלכה הבריטית ואילו דרום אירלנד כרפובליקה עצמאית וחופשית מהכתר הבריטי. הבעייתיות שזה יוצר שעדיין יהיו בריטיים פרוטסנטים תחת שיטה קתולית ובנוסף ייווצר טרנספר מהאיזורים הבריטים לדרום אירלנד. הם מתחילים לריב וקולינס מנצח.דה ולרה מקים את לוחמי הגורל עם הזרוע הצבאי של IRA ומנהל מאבק עם הממשלה האירית. לאחר מכן קולינס נבחר לנשיא והוא יירצח. דה ולרה עולה לשלטון לאחר שיושב מאסר. ב1937 אירלנד היא מתנתקת מהכתר האירי ומכריזה על רפובליקה עצמאית.

Question 3

דומה

Answer 3

●	בשתי המדינות הגיעו מתיישבים מהמדינה הכובשת, שהיוו כוח פוליטי חשוב בהחלטה האם לצאת מהמדינה או לא. 
●	שניהם נדחקו ובסופו של דבר למאבק אלים.
●	הייתה התיישבות בריטית (כמו התנחלות במדינה הנכבשת).
●	נוכחות צבאית של הכובש.
●	מדובר בהתיישבות על רקע מעמדי.
●	קיים הבדל דתי.
●	קיימות תנועות שחרור (FLN, שין פיין).
●	חקיקה מפלה נגד המקומיים.
●	בסופו של דבר זוכים לעצמאות.

Question 4

שונה

Answer 4

● מדובר במאבק רב מימדי, באירלנד על פי דת מעמד ולאום, ובאלג’יר מדובר במאבק שהוא יותר לאומי -אנטי קוליניאזים.
● באלג’יר לא היה לאלג’יראים מקומות בפרלמנט בצרפת, הבריטים נתנו לאירים להשתתף בפרלמנט.
● החתירה לעצמאות באלג’יר הגיעה מתוך רעיון של נשיא צרפת (דה גול) ואילו באירלנד היה מדובר במחאה של אירים שהיו בחלקם בתוך הפרלמנט, לא היה מנהיג אנגלי שרצה בטובתם של האירים הם רק ניסו לרכך אותם במאבקים.
● הפתרון באירלנד היה חלוקתה ואילו באלג’יר התושבים יצאו ממנה. (עצמאות)
● באירלנד מדובר במאבק ארוך של מאות שנים ואילו באלג’יר מדובר רק במאה ה-20 של כיבוש קולוניאלי ולאחר מכן בהתעוררות לאומית
● באירלנד היה דיכוי לאומי לעומת אלג’יר שהמטרה לא הייתה מסיונרית דתית (רק לתרבת)
● הבריטים נשארו באירלנד, ואילו באלג’יריה הצרפתים חוייבו מבחינת החוק לחזור לצרפת.